25-05-2009

בעקבות פנייתן של פעילות “מחסום ווטש” לשיתוף פעולה עם עמותת “קו לעובד” והאיגודים המקצועיים, יצאו נציגים מהעמותה לקלקיליה בכדי לצפות בדרך בה מתנהל המעבר, דרכו נכנסים אלפי עובדים פלסטינים, מדי יום, בכדי לעבוד בישראל ובהתנחלויות.

בשעה שלוש לפנות בוקר, בטור ארוך שהשתרך לאורך קילומטר לפני המחסום, כבר המתינו למעלה מאלף עובדים. מסביב הופץ אור מנורות דוכני מזון: פלאפל, פול, חומוס סנדביצ’ים והרבה הרבה קפה. העובדים המתינו בסבלנות בעיניים חצי עצומות. התור זז והתקדם אך כל כמה דקות נעצר.

הלכנו לאורך התור עד שהגענו לדלת מסתובבת עשויה מצינורות מתכת. הנשים הבודדות שראינו לא חיכו בתור אלא עקפו אותו מבלי להיתקל בהתנגדות מצד הגברים, אשר פינו להן את הדרך – “ליידיס פרסט”.
הדלת המסתובבת יצרה מעין “צוואר בקבוק” אשר דרכו עברו העובדים שסוף סוף הגיעו. האזור הקרוב לדלת יצר לחץ הגורם לעיתים לפציעות של עובדים. צינורות הדלת המסתובבת פוגעים בעובדים הצרים עליה ולעיתים פוצעים אותם פציעות קשות.

עובדים סיפרו לנו שיום קודם לכן, נפצע עובד בעצמות בית החזה ופונה לבית חולים. עובד אחר, הם אמרו, נפטר מספר ימים לאחר שנפצע. בשיחה שניהלנו עם בני משפחתו של העובד שנפצע, ג’מיל מוחמד מזאוויה, ספרו לנו שג’מיל נפצע מהדלת המסתובבת בשל הלחץ שנוצר, והתעלף. לאחר מכן, הוא הועבר לבית חולים בקלקיליה. ג’מיל בן 46, אב לתשעה ילדים, עובד בענף החקלאות ומשתכר 100 ₪ ליום.

עוד אמרו העובדים, שהמחסום בקלקיליה נועד לשרת את העובדים המתגוררים בקלקיליה ובסביבתה, אך בפועל מגיעים למחסום גם עובדים מצפון הגדה, משום שיותר נוח למעסיקים הבאים לאסוף אותם להגיע לקלקיליה. הערכתם של העובדים היא כי מדי בוקר עוברים את המחסום כ- 10,000 עובדים.
לדברי העובדים, חדר הבקרה מכיל שמונה עמדות, אך בדרך כלל רק שתיים שלוש מהן מאוישות. דבר נוסף המעכב את זרימת התור הוא מכונת המסוע עליה מניחים את החפצים לבדיקה, אשר מתקלקלת מפעם לפעם. בכדי להקל על הלחץ הנוצר ליד הדלת, מינו עצמם כמה עובדים לתפקיד של סדרנים, עד שהגיע תורם לעבור. כשתורם הגיע, מיד החליפו אותם אחרים, באופן ספונטני.

כשפנינו חזרה לכיוון היציאה השעה הייתה שש בבוקר כבר יצא האור. אורך התור לא השתנה ועובדים חדשים המשיכו להגיע ולהמתין שעות על גבי שעות בכדי “לזכות” ביום עבודה נוסף ולדאוג לכלכל את משפחותיהם.