28-07-2010

מאת: חאלד דוח’י, עו”ד

ביום 29/06/2010 נסעתי לאילת לפגוש פליטים סודנים על מנת לקבל, ככל שיידרש, את תלונותיהם כנגד מעסיקיהם.

מראש התקשרתי לכמה עובדים שהיו לי מספרי הטלפון שלהם, ושבעבר עזרתי להם מול מעסיקיהם. הודעתי להם שאני מגיע לאילת ובמידה וחברים או קרובי משפחה שלהם צריכים עזרה שיפגשו אותי אצל ג’ון במקלט.
חודש ימים לפני נסיעתי לאילת התקשרו אלי כמה פליטים מאילת וביקשו את עזרתי ורצו לנסוע לתל אביב במיוחד לכך. אמרתי להם שאגיע לאילת בהמשך החודש על מנת להיפגש עם הפליטים וקבעתי איתם פגישות. כמו בעבר, הגעתי לאכסניה של ג’ון שאירח אותי יפה והעמיד את המקום לרשותי למפגש עם העובדים.

עם הגעתי לאילת, נסע עימי ג’ון ברכבו לתחנות ההסעה של העובדים לבתי המלון. חילקתי לעובדים זכותונים בערבית ובאנגלית ונתתי להם את מספר הטלפון שלי.

בשעות הערב הגיעו אלי ל”מקלט” כמה עובדים אתם קבעתי מראש, מלויים בחבריהם, חמישה בסה”כ. שמעתי את תלונותיהם ולקחתי מכל אחד תלונה פרטנית. התלונות היו כנגד שלושה מעסיקים: מלונות “קלאב הוטל” ו”קלאב אין” באמצעות חברת כוח אדם “סמארט סורסינג בע”מ”, מלונות ישרוטל ומסעדת ה”מפלט האחרון” באילת.

חשדנות ראשונית
המפגש הראשון לווה בחשדנות של העובדים כלפי. העובדים הסתכלו ביקשו לדעת מה גובה שכר הטרחה אותו אני גובה וכיצד באפשרותי כלל לסייע להם.
הצגתי את עצמי וסיפרתי להם כי אני עובד בקו וכי קו לעובד עוזר ל כלל העובדים המוחלשים במשק. נתתי להם זכותונים בערבית כמו גם הסכם שכר טרחה בערבית ואז חשתי כי האווירה משתנה. העובדים אט אט נפתחו בפניי וסיפרו על עורך דין שלקח מהם תלונות ולא עשה בהם דבר. אחד העובדים שעבד במלון “קלאב הוטל” דרך חברת “סמארט סורסינג” כמעט שנתיים, מסר את כל החומר לטיפולו של עורך הדין לפני חודשים מספר ורק לפני זמן קצר מסר עורך הדין לעובד ביד 920 ₪ בלבד. עוה”ד אמר לעובד כי הוא לקח מחברת סמארט סורסינג 1200 ₪ מהם ניכה 280 ₪ שכר טרחה ואת יתר הכסף בסך 920 ש”ח העביר לעובד. עקב כך העובד משך את התלונה מטיפולו של עורך הדין.
עובד נוסף התלונן בפניי שעבד מלון קלאב הוטל אילת כמעט שנה וחצי, העביר את תלונתו לאותו עורך הדין כבר לפני מספר חודשים ולאחר שיחות רבות ונשנות אמר לו עורך הדין כי לא מגיע לו דבר.

עיון פשוט בתלושי השכר של שני העובדים מראה כי לעובדים לא שולמו דמי ההבראה ופדיון ימי החופשה השנתית. כמו כן, לא הופרשו עבורם כספים לקרן פנסיה ולא שולמה להם “תוספת אילת”, תוספת מיוחדת אותה מקבלים בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד של עובדי בתי המלון באילת. לאור עובדות אלה, תמוהה העובדה כי עובד אחד קיבל רק 1,200 ₪ על שנתיים עבודה ואילו העובד השני לא קיבל מאום.

תחושת העובדים היא כי עורך הדין ביקש לסייע למעסיקים, קרי בתי המלון, ולא דאג לרווחתם.
תחושה הזו התחזקה למחרת עם קבלת תלונות פרטניות מעובדים אחרים; שני עובדים נוספים התלוננו כנגד מלון “יקלאב הוטל” שלא שילמה להם את מלוא השכר וזכויות סוציאליות המגיעות להם ביניהם פיצויים, חופשה והבראה. עובד שלישי התלונן כנגד מסעדה שהנפיקה לו תלושי שכר פיקטיביים. לטענת העובד, כל הזכויות המשולמות לו “לכאורה” בתלושים הם שכר עבודה לכל דבר ועניין.

למחרת, ביום רביעי בשעות הצהריים נפגשתי עם עומר, עיתונאי מעיתון “העיר” באילת. נסענו לנקודת איסוף והמתנה של פליטים למעסיקים מזדמנים, בדומה לרחוב צ’לנוב בתל אביב. במקום נכחו מעט עובדים. יחד איתנו הגיעו שני מעסיקים מזדמנים שרצו עובדים. נוכחותנו הפריעה להם. הם קראו לעובדים והתרחקו מאתנו.

שוחחתי עם העובדים והזדהיתי בפניהם. אמרתי להם כי במידה וירצו עזרה בענייני עבודה יוכלו לפנות אלינו באמצעות הטלפון או יוכלו להגיע למשרדנו בתל אביב.

מפגשים עם פליטים: כנסיה, קיבוץ אילות ובית קפה
לאחר מכן לקח אותי עומר לכנסיה של הקהילה הניגרית באילת. מדובר למעשה במקום שמשמש כנקודת מפגש של הקהילייה הניגרית וככנסיה באותו זמן. נפגשנו עם אחד הנציגים של הקהילה, הצגתי את עצמי ואמרתי לו כי במידה ויצטרכו עזרה או יש להם תלונות נגד מעסיקים שלא שילמו להם את המגיע להם נוכל לעזור. בערב הגיע נציג זה אלי למקלט ולקח זכותונים באנגלית לחלוקה.

מאוחר יותר נסעתי עם ג’ון לקיבוץ אילות לראות מקרוב את הפליטים ולשמוע על תנאי העסקתם. ג’ון החל לדבר עם אנשי הקיבוץ כדי להרחיק את תשומת הלב ממני ואני בתורי פניתי לעובדים. חילקתי להם זכותונים בערבית ובאנגלית ואמרתי להם כי במידה וירצו עזרה שיפנו אל “קו לעובד”. גם כאן התחושה הייתה של חשדנות מצד העובדים, שכנראה נכוו בעבר מאותו עורך הדין אותו הזכרתי. לאחר שיחה מאומצת הצלחתי לפרוץ מעט את מחסום חשדם של העובדים. לאחר שקראו קצת בזכותונים התפוגג לו החשד. ניהלנו שיחה קצרה על זכויותיהם נתתי להם מספר המלצות ועזבנו את המקום.

בשעה 19:00 הגיעה אלי עוד קבוצה של עובדים ועובדות שהיו להם תלונות נגד רשת מלונות “ישרוטל”. עיון בתלושי השכר שלהם גילה כי המלון משלם לעובדים את מה שמגיע להם בהתאם לחוק ובהתאם להסכם הקיבוצי של בתי המלון באילת. עד כדי כך שהוא מפריש מהחודש הראשון עבור העובדים לקרן פנסיה 6% וגם מנכה מהעובד 5.5% עבור קרן הפנסיה ועוד 6% בגין פיצויים.
בחודש האחרון נערך עבורם גמר חשבון ומאחר וחסר חלק מהפיצויים אז העובדים חושבים שמה ששולם להם לא מספיק.

אמרתי להם כי יש להם כסף בחברת הביטוח עבור פנסיה ופיצויים והבטחתי לפנות לבית המלון כדי שימסרו להם אישור בכתב על משיכת הכספים, איך ומתי.
הגיעו עובדים אחרים שעבדו ב”קלאב הוטל” והתלוננו על אי קבלת כל זכויותיהם.
הגיע עובד נוסף שעבד בחברת אינסטלציה למעלה משנתיים ופוטר לאלתר מבלי שקיבל את המגיע לו.

קיבלתי את כל התלונות הפרטניות עד השעה 21:00. לאחר מכן הלכתי עם בחור סודני, מועתז, שעזרתי לו לפני שנתיים בתביעה בתל אביב ועדיין הוא שומר על קשר טלפוני . מועתז לקח אותי לבית קפה של סודנים. בית הקפה היה מלא באנשים. מועתז הציג אותי ואמר להם שעזרתי לו לפני שנתיים וכי השגתי לו יותר כסף ממה שרצו לתת לו. העובדים שמחו לשמוע שיש עורך דין אחר באילת שיכול לעזור להם. חילקנו להם זכותונים בערבית ובאנגלית ומסרתי להם את מספרי הטלפון ואמרתי להם שנעזור להם כדי לקבל את זכויותיהם מהמעסיקים.

גם כאן העובדים שאלו כל מיני שאלות על אופן הטיפול ועל האחוזים שאנחנו לוקחים על הטיפול והסברתי להם את שיטת העבודה שלנו ואמרתי להם שאנחנו לא גובים שכר טרחה על טיפול ראשוני ורק אם הטיפול הראשוני לא צלח ונאלצים לפנות לבית הדין בתביעה משפטית אז אנחנו גובים 20% ממה שהעובד מקבל. העובדים נדהמו והייתה אווירת תסכול ושמחה ביחד. היו איתי מכתבי ההתחייבות של העובד בערבית ונתתי להם את זה והם ראו במו עיניהם.

המלצתי להם שלא ימהרו בפניה שלהם לעורכי הדין כי יש עורכי דין המנצלים את חולשתם ואת העובדה שהם פליטים ולא מודעים לחוק ובסופו של דבר הדבר פוגע בהם. אמרתי להם שלא יחתמו על שום מסמך שאינו מבינים את משמעותו. כמו כן הסברתי להם שבמידה והם חותמים על מסמך בערבית, שיוודאו שיש מסמך זהה במקביל בעברית וכי ישמרו עותק מכל מסמך.

בסביבות השעה 22:30 נכנס לבית הקפה בחור בשם ג’וזף שהכרתי לפני שנתיים בסיור הראשון לאילת. ג’וזף מדבר אנגלית טוב ומעביר קורס השתלמות לסודנים באנגלית תמורת סכם זעום בסך של 150 ₪ לחודש. ג’וזף סיפר להם עליי ואמר שעזרתי להרבה עובדים וכי העובדים היו מרוצים מאד מהטיפול שלנו.

לאחר מכן ג’וזף ביקש ממני להצטרף אליו לשיעור האנגלית הלילי שלו וביקש ממני להעביר הרצאה לעובדים בשפה הערבית. הוא ביקש להתמקד בקריאת התלושים והסבר על הסכומים המופיעים בתלושים. נעתרתי לבקשתו והעברתי את ההרצאה שנמשכה עד השעה 24:20 ואם לא הייתי עוצר אז היינו ממשיכים עד לפנות בוקר.

נפרדנו בשלום והעובדים אמרו לי עדיף להגיע לאילת לתקופות קרובות , פעם בחודשיים לפחות.

למחרת בבוקר, המראתי חזרה לתל אביב.
בניגוד לנסיעתי הקודמת, היחס אלי בנסיעה זו היה כיאות. לא עוכבתי לשווא והשאלות אותן נשאלתי היו ממוקדות וענייניות.

המלצות לעתיד:
1. כיום מועסקים באילת למעלה מ 4,000 פליטים. יש להעלות את מספר הפעמים בהם מבקרים בעיר על מנת לסייע לכמה שיותר עובדים.
2. גיוס מתנדב/ת דוברי ערבית שיתפקד כאיש קשר מטעם “קו לעובד” באילת. המתנדב יוכל לספק מידע לעובדים הפונים אליו ולקבל תלונות. אחת האופציות היא לגייס סטודנט מהאוניברסיטה באילת.