02-03-2009

מאת: סלוא עלינאת, קו לעובד

באזורי התעשייה הישראליים בגדה המערבית נגיש ופשוט לנצל עובדים פלסטינים. לא רק בגלל המצוקה הכלכלית ברשות הפלסטינית, שאינה מותירה להם ברירות מלבד קבלת התנאים של המעסיקים, אלא גם משום שכמעט ואין אכיפה ממשלתית ישראלית לדין העבודה על אותם מעסיקים עבריינים, שמהווים רוב.

קולות של פליאה וכעס נשמעו כששמעו עובדי חקלאות, המועסקים במושבים בבקעת הירדן, הסבר אודות זכויותיהם לפי חוק העבודה הישראלי. חלק מהעובדים התחילו לצחוק לאור הגילוי שניצלו אותם במשך שנים על גבי שנים. חלקם עזבו את המקום, והמתוסכלים מביניהם אמרו שבין כה וכה אין להם ברירות. שאלת השאלות הייתה של העובדים שחיפשו דרך לקבל את שכרם על פי החוק והעלו את השאלה – איך?

העובדים הפלסטינים בבקעת הירדן בקושי מכירים את שמות מעסיקיהם הישראלים. שם פרטי של קבלן העבודה הפלסטיני שמסיע אותם למקום העבודה הוא המידע היחיד שידוע להם. אותו קבלן דואג שהעובדים יעברו מספר מקומות עבודה בשנה, ובכך נמענת מהם האפשרות לזכות ביציבות במקום עבודתם.

קו לעובד מקפיד לשלוח תלונות למשרד התמ”ת מתוך תקווה שהמשרד הממשלתי יחליט ויצליח לאכוף את החוק. בפועל אין כל שינוי באכיפה בשטח. לפני כשנה, מנהל נגרייה באזור תעשייה במישור אדומים נפנף את מפקח משרד התמ”ת שהגיע למפעל בכדי לבדוק את תלונות העובדים בעניין אי תשלום שכר מינימום וזכויות נלוות. העובדים, שהיו עדים למקרה, הבינו שהם לבד בסיפור וכי אין בכוונת המדינה לסייע להם.

התכתבות עם מעסיקים ודרישה לתשלום שכר מינימום לעיתים מובילה להשתקת העובדים על ידי מעסיקיהם. אחת הדרכים היא העלאת השכר היומי במספר שקלים מבלי שיגיע לשכר המינימום. דרך אחרת היא פיטורי עובדים כפעולת הפחדת יתר העובדים שדורשים את זכויותיהם.

במפעלים בודדים מצליחים עובדים להתארגן ולהביא לשינוי תנאי העסקתם.  במפעל באזור התעשייה “ניצני השלום”, ועד העובדים של המפעל הצליח ללחוץ על המעסיק להעלות את שכר העובדים במהלך שנה אחת מ- 10 ₪ לשעה ל- 17 ₪.  בנגרייה אחרת באזור התעשייה ברקן, עובדים התארגנו ותבעו את המעסיק בבית הדין לעבודה. בעקבות התביעה קיבלו העובדים תשלום הפרשי שכר, פדיון ימי חופשה שנתית ודמי הבראה עבור שנים קודמות. כמו כן, החלו לקבל את משכורתם לפי שכר המינימום ולקבל תלושי משכורת. במתפרה באותו אזור, פיטר המעסיק את מרבית העובדים שהגישו נגדו תביעה בשנת 2008 בבית הדין לעבודה, בעניין תשלום שכר מינימום. המעסיק ביזה את החלטת בית הדין להחזיר את העובדים לעבודה, ועד היום ממשיך להפעיל לחץ על העובדים לוותר על התביעה. עובדות במתפרה זו, שקיבלו שישה עד שמונה שקלים לשעת עבודה, אינן מוכנות לוותר על התביעה.

העובדות התמימות, שיצאו מהכפר הקטן אל- דיוק והלכו לעבוד בהתנחלות כדי לפרנס את המשפחה, עמדו בפני ביקורת חברתית נוקבת מצד חברי הכפר. בשנה האחרונה הן נאלצו להתמודד עם לחצים נוספים כאשר תבעו את מעסיקן הישראלי. בכפר הפלסטיני אל-דיוק הדרישה הבסיסית לקבל שכר לפי חוק במקום העבודה עוררה שיח ציבורי. זוהי תחילתה של דרך לחולל שינוי בתודעה לא רק מול המעסיק הישראלי, שהתרגל להפר את החוק, אלא גם מתוך החברה הפלסטינית, שהתרגלה לניצול.