03-06-2010
מאת: דנה שקד, דוברתעובדות פלשתיניות שהועסקו אצל “איתן וינון חקלאות בע”מ” במושב נעמה בבקעת הירדן, תבעו את מעסיקיהן בשל אי תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון דמי חופשה, פדיון דמי הבראה ודמי חגים.
לכאורה אין חדש תחת השמש, אך בכל זאת מצאנו לנכון להעלות את סיפורן על הכתב כי לא כל יום אוזרות אומץ עובדות פלשתינאיות המועסקות בשטחים הכבושים, לתבוע את מעסיקיהן.
בבקעת הירדן מועסקים אלפי עובדים פלשתינאיים שאינם זוכים לקבל את זכויותיהם על פי חוק, למרות שחלים עליהם חוקי העבודה הישראליים. העדר אכיפה של הרשויות גורם לכך שהלנות שכר ואי תשלום זכויות סוציאליות לעובדים הפלשתינאים בבקעה, הפכו לתופעות שבשגרה.העובדות, שש במספרן, תבעו את מעסיקן באמצעות עו”ד האשם מסארווה מעמותת “קו לעובד”, לאחר סדרה של מפגשי העצמה אותם הנחו נציגת עמותת “קו לעובד” סלווא עלינאת, ונציגי האיגודים המקצועיים ביריחו.

שש העובדות טענו בתביעתן כי המעסיקים “איתן וינון חקלאות בע”מ” הם האחראים על תשלום זכויותיהן הסוציאליות ועל תשלום פיצויי הפיטורים שלהן שכן, ינון, הבעלים, הוא זה שפיטר אותן והוא זה שהיה אחראי על העסקתן.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי אומנם הועסקו שש הנשים בעבודה חקלאית במשק אך לא הועסקו ישירות דרכם אלא באמצעות קבלן איתו התקשרו והוא שהיה אחראי על גיוס הנשים, הסעתן אל מקום העבודה ובחזרה ממנו. זאת ועוד, טענו הנתבעים הקבלן, ה”ראיס”, ג’יהאד עבד אל כרים, שילם לנשים את שכרן מתוך סכום אותו שילמו לו והיה אמון באופן מלא על ניהול כלל ההעסקה של התובעות.

בפסק הדין החלקי שנתקבל ביום 24.5.2010, קבע השופט דניאל גולדברג, כי טענת הנתבעים כי לא פיקחו על עבודתן של התובעות, אינה מקובלת כמו גם טענת התובעים כי הקבלן עצמו, גי’האד היה מוסמך לפטר את התובעות. בית המשפט הוכיח שבעצם עדותם של הנתבעים כי על פי החלטתם בוצעו הפיטורים יש בכך הפעלת סמכויות של מעביד כלפי התובעות.

בהמשך קבע השופט כי הן הקבלן והן הנתבעים היו מעסיקים שותפים של העובדות. ההליכים בתיק עדיין נמשכים.

לפסק הדין החלקי