29-10-2009

בשנים האחרונות, התקבלו ב”קו לעובד” מאות תלונות של מהגרי עבודה בתחום הסיעוד, בנוגע להתנהלות חברות הסיעוד והמעסיקים. מהתלונות השונות עולה תמונה עגומה של ניצול שיטתי של עובדי הסיעוד, אשר במקרים רבים אינם מכירים את החוק והנהלים, ואינם מודעים לזכויותיהם. חברות הסיעוד מנצלות זאת וגוזלות מהעובדים כספים אשר מגיעים להם כדין מביטוח לאומי (השתתפות בעלות הסיעוד). 

הביטוח הלאומי מודע לתופעה, אך אינו מפעיל סנקציות מרתיעות כנגד חברות הסיעוד, אשר עושות בכספי הקופה הציבורית כבשלהן.

ר ק ע
תחום הסיעוד בישראל, מאויש רובו ככולו על ידי מהגרי עבודה. מהגרי עבודה אלה עובדים מסביב לשעון, עושים לילות כימים וסועדים את הקשישים הנזקקים לעזרה וטיפול במשך כל שעות היממה.
על פי חוק גמלת סיעוד, ישנם מטופלים סיעודיים אשר זכאים להשתתפות ביטוח לאומי בתשלום שכר עובדי הסיעוד. גמלה זו אמורה ע”פ החוק להגיע ישירות לידי עובדי הסיעוד, הן לישראלים והן למהגרי עבודה, באמצעות חברות סיעוד אשר תפקידן, בין היתר, להעביר את השכר מהב”ל לעובדי הסיעוד.
הביטוח הלאומי כבול בהתקשרות ארוכת שנים עם אותן חברות סיעוד אשר פועלות בענף; רק השנה אחרי 12 שנים של התגוששות עם ארגוני הגג של חברות הסיעוד בבתי המשפט, הצליח הביטוח הלאומי להוציא מכרז חדש לאספקת שירותי סיעוד לקשישים.

ב”ל מעביר לחברות הסיעוד תשלום לעובדים אשר כולל הן את שכר הבסיס לשעה והן את הזכויות הסוציאליות הנלוות דוגמת דמי הבראה, חופשה, דמי חגים, דמי מחלה וכן הפרשה לפיצויי פיטורין. בנוסף, הסכום כולל רווח תפעולי לחברות הסיעוד.
על פי נהלי ב”ל, כל עובד סיעוד אשר סיים עבודתו זכאי לקבל פיצויים עבור תקופת העבודה, ללא כל התניות.
כמו כן, על פי הנהלים אמורה להיות הפרדה מוחלטת בין חברות הסיעוד, המתווכות ומפקחות על עובדי הסיעוד, לבין חברות ההשמה השונות בתחום הסיעוד ואין חברה אחת רשאית להחזיק בשני הכובעים.

המצב בפועל
על אף הנהלים הברורים והכספים המועברים מב”ל לחברות הסיעוד, בקו לעובד התקבלו עשרות פניות של מהגרי עבודה אשר דיווחו כי אינם מקבלים את התשלום ישירות לידיהם ואינם מקבלים פיצויי פיטורין עם הפסקת עבודתם.
מהגרי עבודה וגם מעסיקים רבים אינם מודעים לכך כי חלק משכרם אמור להיות משולם ישירות על ידי ב”ל.
עם סיום עבודתם, חברות הסיעוד מסרבות, בתואנות שונות, לשלם לעובדי הסיעוד את כספי הפיצויים המגיעים להם כדין. הכספים נשארים כמובן בידי חברות הסיעוד.

מתלונות שהגיעו ל”קו לעובד” עולה אותו סיפור – על אף שתפקידן של חברות הסיעוד הינו העברת כספים ופיקוח, לפתע, עם סיום עבודתם של עובדי הסיעוד (למשל בשל פטירת המעסיק) לוקחות לעצמן חברות הסיעוד תפקיד נוסף, בניגוד מפורש לנהלים, והופכות לחברות השמה. אם עובד הסיעוד מסרב לעבור ולטפל בחולה סיעודי אחר בהתאם להצעת חברת הסיעוד, שוללת חברת הסיעוד מן העובד את פיצויי הפיטורין המגיעים לו כדין, בטענה כי התפטר מרצונו.
[חברות רבות “עוקפות” את האיסור לשמש הן כחברת סיעוד והן כחברת השמה על ידי הקמת חברת בת (בבעלות מלאה), אשר פעמים רבות שמה כמעט זהה לחברת האם].
לכאורה, על חברות הסיעוד אשר שללו על דעת עצמן מן העובד את זכותו לפיצויים, מוטלת החובה להחזיר את כספי הפיצויים לב”ל. אולם, חברות הסיעוד משאירות כספים אלה ברשותן, מתעשרות שלא כדין על גבם של העובדים וגונבות הלכה למעשה את כספי הציבור.

לפיכך, חברות הסיעוד פועלות בניגוד לנהלים ובניגוד לחוק במספר אופנים: הן מחזיקות בשני כובעים של חברת סיעוד וחברת השמה וכן מחליטות על דעת עצמן למי ישלמו פיצויים ולמי לא. בסופו של דבר, משלשלות לכיסן כספים אשר מומנו על ידי הקופה הציבורית ואשר מהווים חלק משכרם, על פי דין, של עובדי הסיעוד בישראל.

בגלל החברות מאבדים העובדים את מעמדם החוקי
ב”קו לעובד” התקבלו תלונות רבות בנוגע למועד קבלת כספי הפיצויים. במקרים בהם חברות הסיעוד “מוכנות” לשלם לעובד את פיצויי הפיטורין, הכספים לא תמיד מועברים לעובדים במועד. על פי הדין, מהגר העבודה שהפסיק לעבוד רשאי להישאר בישראל 30 ימים בלבד. עובדים רבים הופכים בעל כורחם לשוהים בלתי חוקיים ומועמדים לגירוש, כאשר כל פשעם הוא שהם נאלצים לחכות בארץ לקבלת התשלומים בגין זכויותיהם הסוציאליות.

תופעה חמורה יותר בה נתקלנו היא היעדר פיקוח על העברת הכספים לעובדים. החברות נוהגות לשלוח המחאה לפקודת העובד לביתו של המעסיק. במקרים רבים, דורשים המעסיקים או בני משפחתם מהעובדים לחתום על גב ההמחאה ולהסב אותה לטובת המעסיק, אשר מפקיד אותה לחשבונו. תופעה נפוצה נוספת הינה פתיחת חשבון משותף לעובד הסיעוד ולמעסיק. ההמחאות לפקודת העובד מופקדות לחשבון המנוהל על ידי המעסיק בלבד.
חברות הסיעוד ומעסיקים מנצלים את עובדי הסיעוד, שהינם מהגרי עבודה שאינם בקיאים בשפה, בחוק, בנהלים ופעמים רבות אינם יודעים כי שכרם ממומן בחלקו על ידי הביטוח הלאומי ואמור להיות משולם להם בלבד.

טיפול בשני קשישים
במקרים בהם זכאים שני בני זוג קשישים לגמלת סיעוד מביטוח לאומי, בני הזוג מטופלים לרוב על ידי עובד סיעוד אחד בלבד. עבודתו למעשה כפולה ולכן זכאי לשכר בגין טיפולו בכל אחד מבני הזוג. הביטוח הלאומי אכן מעביר לעובד, באמצעות חברות הסיעוד, שכר בעבור הטיפול בכל אחד מבני הזוג.
מתברר, כי עובדים רבים אינם מקבלים בפועל את מלוא הגמלה המשולמת על ידי ב”ל, גמלה אשר במקרים רבים גבוהה מהשכר המקובל בענף ($600 – 700$). המעסיקים, בהתאם להנחיות חברות הסיעוד, משלמים לעובד שכר עבור משרת טיפול אחת בלבד, שכר נמוך משמעותית משכר המינימום ונמוך מסכום גמלת הסיעוד שמממן הב”ל. כך לוקחים המעסיקים לכיסם את הכספים שהמדינה הקצתה למימון שכרו של עובד הסיעוד.

ביטוח לאומי וטיפולו בתלונות
עם קבלת התלונות, פנה “קו לעובד” הן לחברות הסיעוד והן לביטוח לאומי.
רק לאחר פניית “קו לעובד” (פניה אשר זכתה לגיבוי התקשורת), נאותה לאחרונה חברת הסיעוד “עזר לציון” (שהינה מלכ”ר) לשלם למספר עובדי סיעוד את פיצויי הפיטורין להם זכאים על פי חוק ואותם דחתה עד לפרסום הכתבה.
תלונות רבות נוספות כנגד חברות סיעוד, אשר אינן זוכות להד תקשורתי, כלל אינן נענות או מטופלות לאחר זמן רב, כאשר בינתיים הופכים העובדים לשוהים בלתי חוקיים בעל כרחם.

מרבית התלונות ששלח “קו לעובד” לביטוח לאומי כלל לא נענו. במספר מקרים הפנה הביטוח הלאומי את חברות הסיעוד לנהלים שונים שפרסם, אשר נועדו להסדיר תחום זה, או שלח מכתב מטעמו לחברת הסיעוד.
הב”ל אינו פועל כדי לאכוף את חוקי המדינה ואת נהליו. לא יתכן כי ב”ל יראה עצמו כמי שיצא ידי חובתו על ידי כך שהעביר את תלונתנו לידיעת חברת הסיעוד, מבלי להפעיל כל סנקציה כנגד החברות שעושות כשלהן בכספי העובדים והציבור.
גם אם ב”ל אינו אמור לאכוף את חוקי העבודה בישראל, הוא אמור לפקח על כל החברות איתן הוא מתקשר, אשר מתוגמלות כמובן עבור השירותים שהן מספקות. בידי הב”ל הכוח להפסיק התקשרותו עם אותן חברות סיעוד.
כמו כן, ב”ל אמון על כספי הציבור ומוטלת עליו החובה לפקח, ולוודא כי מיליוני השקלים המועברים מדי שנה מגיעים ליעדם כדין.
במצב הקיים כיום, חברות הסיעוד הן השולטות ומכתיבות את הנורמות הפסולות בענף, תוך ניצול העובדים הזרים, רמיסת זכויותיהם, וגזילת שכרם.

מה צריך לעשות?
• בראש ובראשונה, על הביטוח הלאומי לנקוט עמדה, ולאכוף בפועל את נהליו השונים באמצעות סנקציות כנגד חברות הסיעוד אשר פועלות בניגוד לחוק. עצימת עין של הביטוח הלאומי, כמוה כשיתוף פעולה עם חברות הסיעוד, תוך ניצול עובדי הסיעוד ובזבוז כספי הציבור.
• על הביטוח הלאומי להפסיק לאלתר את התקשרותו עם אותן חברות מפירות חוק אשר מתעשרות על חשבון הקופה הציבורית.