06-08-2013

מחיר הדירות עולה, ואיתו תסכול הציבור. בישיבת ועדת הפנים בכנסת בראשות ח”כ מירי רגב שהתקיימה בתחילת החודש שעבר ניתן היה להסיק שסוגיית העובדים הזרים היא הגורם הבלעדי לעלייה הבלתי פוסקת של מחיר הדירות. לא המסים על הרוכשים, לא היצע המגרשים המצומצם ולא המונופולים מייצרי המלט ומשנעי הבטון. נציגי הקבלנים ותאגידי כוח האדם לבנייה זכו להסכמה מקיר אל קיר לדרישותיהם להביא עוד עובדים סינים ולשנות את מתווה הבאתם.

הזכיונות לתאגידי כוח אדם בבנייה הם עוד גורם לעליית המחירים שעליו לא נותנים את הדעת. השיטה הוצעה על-ידי משרד האוצר כחלופה לכבילת עובדים זרים למעסיקיהם, בעקבות עתירה של ארגונים חברתיים נגד הכבילה. הממשלה טענה שהתאגידים יוכלו לשבץ את העובדים אצל כל קבלן רשום, גם אם אין לו היתר העסקה, ובכך מתבטל הסדר הכבילה. ארגוני הסיוע טענו שהכבילה עדיין תישאר על כנה, גם אם באופן מוגבל יותר. בית המשפט קיבל את החלופה.

הממשלה דאגה לעגן בחוק ובנוהלים אגרות יקרות וערבויות גבוהות לתאגידים הזכיינים על מנת לייקר את העלויות ולעודד כניסת עובדים ישראלים. במקביל נוצר מנגנון בירוקרטי נוסף לגביית האגרות ולפיקוח על התשלומים לעובדים. את המחיר שילמו העובדים. תעריפי דמי התיווך נסקו והוכפלו מ-15,000 שקלים ל-30,000 שקלים. התעריף החוקי לגבייה מעובדים אינו עולה על 4,000 שקלים.

ראשונים הגיעו העובדים הבולגרים ואחריהם המולדבים. כדי לעמוד בתשלומים הגבוהים למדינה ולהגיע לרווחים, העלו התאגידים את מחיר העבודה לקבלנים. במקביל החל מסע השמצה נגד העובדים הבולגרים על חוסר מיומנותם. אנחנו פגשנו עובדים גאים במקצועיותם שאף הייתה להם ביקורת על איכות העבודה בישראל. למשל, על כך שמאיצים בהם לצבוע שטחים שטרם התייבשו.

ומה עם העובדים הישראלים שרצו להכניס לענף הבניין? לצד מעט מנהלי עבודה חדשים יחסית ניתן למצוא באתרי בנייה רבים קבלני משנה קטנים שאינם מדוווחים כעובדים, רובם ערבים ישראלים ומיעוטם עולים ממזרח אירופה. תפקידם הוא להביא עובדים מבקשי מקלט ופלסטינים ללא היתר, לשלם להם בשחור, ללא רישום ולחפות על חברות הבנייה על רשלנות ואי-דיווח לרשויות על תאונות עבודה.

נציגי התאחדות בוני הארץ (הקבלנים) דיווחו באותה ישיבה בכנסת כי יש “היצף” של עובדים ישראלים המעוניינים להיכנס לענף אבל משרד האוצר אינו משחרר תקציב. זהו רטואל קבוע משנת 1995. או שאין עובדים או כשיש, אין תקציבים להכשרה. התאחדות בוני הארץ וההסתדרות מנהלים במשותף את העמותה לקידום ענף הבנייה.

בשנת 1990 תוקן ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה, לפיו, המעסיקים של עובדים פלסטינים חויבו להעביר 2% משכר העובדים לקרן שהקימה העמותה במטרה “לקדם את עבודתם של ישראלים, ובעיקר עולים חדשים בענף הבניין”. עשרות מיליוני שקלים זרמו לקרן מדי שנה. יצאנו וחישבנו על-פי נתוני מספר העובדים הפלסטינים ושכרם הממוצע והגענו לסכום מצטבר של כ-150 מיליון שקלים עד 2008. מאז, למרות ההפחתה בשיעור התשלום ובמספר העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל הועברו לקרן עוד עשרות מיליוני שקלים. מה עשו בהם? אף אחד לא שואל, אף אחד לא מתעניין ותעשיית הנדל”ן ממשיכה לגרוף כספים על חשבון העובדים והצרכנים.

הטור פורסם במדור הדעות של אתר ynet לקריאה