18-12-2011

מאת: עו”ד חני בן ישראל

לפני כשלושה שבועות (15.11.2011) דן בג”ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, בעתירתנו לדיון נוסף בענין תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדות סיעוד (דנג”ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ’ בית הדין הארצי לעבודה). הדיון הנוסף הוא בפסק-דינו של בג”ץ מלפני שנתיים, בו נקבע כי עובדות הסיעוד אינן באות – באופן קטגורי וגורף – בתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, ואינן זכאיות, לפיכך, לכל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. חוק שעות עבודה ומנוחה מסדיר שורה של זכויות בסיסיות אחרות, כגון הזכות למנוחה שבועית, לגמול עבור עבודה במנוחה שבועית, להפסקות במהלך יום העבודה, וכו’. על-פי פסק-הדין, עובדות הסיעוד אינן זכאיות, ככל הנראה, אף להגנות מינימאליות אלה. 
בעתירתנו לדיון נוסף בפסק הדין הדגשנו את המשמעויות החמורות של פסק-הדין: החרגתן של עובדות עניות ובלתי מאורגנות ממשפט העבודה הקוגנטי; ערעור יסודותיו של משפט העבודה, המבוסס על נורמות מינימום שאין לסטות מהן; ההפליה החמורה על רקע מגדרי ועל רקע מוצא לאומי – תוצאת העובדה שמרביתן המכרעת של עובדות הסיעוד הן נשים-מהגרות, ועוד. בהחלטה שניתנה בסוף הדיון, הוסכם כי היועץ המשפטי לממשלה יעדכן, בתוך 45 ימים, לגבי הסדרת עניינן של עובדות הסיעוד בחקיקה, תוך שצוין, כי “החרגה גורפת של העובדים והעובדות הסיעודיים מתחולת חוקי המגן אינה הפתרון להכרעה במצב בו נושאות שתי קבוצות מוחלשות על גבן תוצאה שאינה הולמת את הצרכים הבסיסיים שלהן.”