13-11-2008

מאת: חנה זוהר, קו לעובד

יותר ויותר פליטים גודשים את משרדנו לאחר שעבדו במסעדות ולא שולם להם שכר אחרון. אי תשלום שכר במהותו הוא חמור ומקומם. כאן לא מדובר על זכויות נלוות כמו דמי חגים, או הבראה אלא על השכר השוטף שהוא שכר מחייה.
אפשר היה לצפות שמשרד התמ”ת ינקוט באמצעים חמורים במקרים של הלנת שכר כדי להרתיע את המעסיקים אך מספר הפניות הרב של העובדים מוכיח כי אין שום אכיפה שיטתית.

ההיגיון פשוט וידוע: אם אין יותר צורך בעובד אז למה למהר ולשלם? אפשר לטרטר אותו ב”תבוא מחר או בשבוע הבא” עד שיתעייף או ייעצר. אולי יפנה לקו לעובד ואצלנו ישלח מכתב, תהיה או לא תהיה תשובה, אולי תוגש תביעה. יעברו חודשים עד לדיון וגם אז אפשר לדחות ושוב לדחות.
התרחיש הזה מסתובב בראש כששומעים את העובדים המתלוננים. אז מה לעשות? שוב מכתב, תשובה, תביעה?

עם תחושת חוסר האונים הזו יצאנו יחד עם העובד למסעדה ידועה במרכז תל אביב. מנהל המסעדה, נראה כיאפי מצוי, מעמיס במילים כדי להסביר מדוע השכר לא שולם.
בשורה התחתונה, העובד עזב אותו והוא רוצה להעניש אותו. איימנו שנגיע עם שלטים ונעמוד ליד פתח המסעדה. לאחר מבט מצועף הציע לשלם 50% מהשכר אם העובד יחתום על הסכמה ועל התחייבות לא לתבוע את היתרה. ההצעה הזו הגבירה את הכעס והביטחון בצדקת העובד.
תרגמנו בחוץ לעובד את ההצעה והוא סירב לקבלה. חזרנו למסעדה והפעם נכנסנו בכניסה הראשית. נראה היה שעומד להתחיל איזה אירוע. קומץ מוזמנים כבר היה במקום יחד עם המלצרים הממתינים.
“שאלנו את העובד אם הוא מסכים לקבל 50% מהשכר שלא שולם לו” צעקנו מפתח המסעדה. הראשים הסתובבו לעברנו ובעל המסעדה ניגש אלינו עם מבט אלים. “בוא איתי” אמר לעובד ברוך ויחד הם נכנסו לאגף האחורי. חזרנו למשרד והשארנו אותם לנפשם. שעתיים לאחר מכן הגיע אלינו העובד ואמר שקיבל במזומן את מלוא השכר.

עם הניסיון הזה יצאנו שבוע לאחר מכן למסעדה אחרת בנמל תל אביב. שם העובד הועסק באמצעות קבלן. עם כניסתנו הצביע העובד על איש צעיר ואמר “זה הבוס הגדול”. פנינו אל הבוס וביקשנו ממנו לדאוג לשכרו של העובד. “הוא לא עובד אצלי” אמר. “אבל הוא עבד כאן במסעדה הזו ולא קיבל את שכרו”. “אני שילמתי לקבלן” אמר.
מסביב היו מספר אורחים ועובדי המקום. בניסיון אחרון אמרנו לאדון שעל פי הפסיקה ניתן גם לתבוע אותו כמזמין השירות. “עד כאן. שיחתנו נגמרה” קבע.
הלכנו. לפחות ניסינו. חמש דקות לאחר מכן קיבל העובד טלפון ונתבקש להיפגש עם הקבלן כדי לקבל את כספו. כשחזרנו למשרד מצאנו הודעה טלפונית בקול רך של עובדת מהמסעדה אומרת שינסו לעזור כדי לסגור את העניין.