30-04-2013

מאת נועה קאופמן

ועדת שרים לחקיקה אישרה לפני שבוע הצעת חוק האוסרת על מהגרים מאפריקה לשלוח כסף או רכוש לחו”ל בעת שהייתם בישראל. בנוסף קבעה הועדה כי מהגר שיעזוב את ישראל, יוכל להוציא עמו מהארץ סכום שלא עולה על שכר המינימום כפול מספר השנים בהן עבד כאן. מלבד הבעיות האתיות הקשות העולות מהחלטה זו אשר הלכה למעשה קובעת כי ישראל תחרים כספים ממהגרים, שוק העבודה כולו ייפגע אנושות מהחלטה זו וכרגיל הראשונים לשאת בנטל יהיו העובדים המוחלשים.

כיום מבקשי מקלט רבים עובדים בתחומים בהם התנאים כה נמוכים וגורמים להדרה של עובדים ישראלים מהם, ושאליהם ישראל – גם היום – ממשיכה ומייבאת מהגרי עבודה ממדינות “העולם השלישי”. עבודות אלו מכונות בספרות המקצועית עבודות שלושת המ”מים- מלוכלכות, מסוכנות ומפרכות. בתחום הבניין לדוגמא, נדיר כי העובד ירוויח שכר מינימום בלבד. מדובר בעבודה קשה ומסוכנת, ובתחום זה הנורמה היא לשלם מספר שקלים מעל שכר המינימום לשעה. מכיוון שמבקשי המקלט החלו להגיע לישראל במספרים גדולים כבר החל משנת 2006, חלקם צבר ותק במקומות העבודה שלהם, ושכרם עלה עם השנים. אמנם –כאמור- הם עדיין עובדים בעיקר בעבודת בהן השכר נמוך יחסית, אולם אין זה נדיר לפגוש עובדים המרוויחים 25 שקלים לשעה ואף יותר. בנוסף לכך, ומכיוון שמבקשי המקלט עובדים בעבודות בהן השכר נמוך, רובם ככולם עובדים שעות נוספות רבות, או מוצאים לעצמם עבודה נוספת. אנו פוגשים עובדים שעובדים עשר, שתיים-עשרה ואף יותר שעות ביום, לעיתים ללא יום חופשי. ברור כי עובדים אלו מכניסים סכומים גדולים יותר משכר המינימום אותו רוצים להתיר להם להוציא מהארץ.

גם חוקי העבודה הבסיסיים אינם מתיישבים עם החלטה זו- כל עובד בישראל, ללא קשר למעמדו, זכאי לקבל פדיון ימי חופשה שלא נוצלו, דמי הבראה ופנסיה. כך שגם עובד בשכר מינימום לא אמור לצאת מהארץ כשבידו סכום הפיצויים בלבד. העסקה שוויונית ושימוש שוויוני בכסף הוא אינטרס של כלל העובדים בישראל. אוכלוסיה אשר על-פי חוק אמורה להשתכר פחות מאחרים תהיה מועדפת על מעסיקים הרוצים לחסוך בהוצאות והללו ימנעו מהעסקת ישראלים אשר ידרשו את זכויותיהם. למעשה המדינה בחוקים דרקוניים אלו ממשיכה ומשרתת את המעסיקים במקום את העובדים.

לפני כשנה כאשר גורשו מאות מבקשי מקלט מדרום סודן ומחוף השנהב, המדינה התמקדה בהוצאת קבוצות אלו מהמדינה במהירות האפשרית, ועובדים שביקשו כספים ממעסיקיהם על-פי דיני העבודה, נכלאו וגורשו ללא שתהיה להם היכולת לממש את זכותם. מעסיקים רבים היו הוגנים מספיק בכדי לתת לעובדים את כספם במהירות האפשרית, אולם לצערנו מעסיקים רבים לא פחות שמחו על כך שהמדינה גירשה את הטרדה שבתשלום הזכויות, והפנימו כי משתלם להם להעסיק אנשים מועמדים לגירוש, וכי ביום מן הימים המדינה תסייע להם להרחיק את העובד הזול, והוא יוכל לפנות לעובד הזול הבא.

תופעת המהגרים ומבקשי המקלט מאפריקה היא נושא רציני המצריך חשיבה כוללת, רגישה ועניינית. הצעות חוק דמגוגיות מסוג זה סופן לפגוע בשכבות המוחלשות ביותר בחברתנו, אשר גם כך בשל אוזלת ידה של הממשלה משלמות את המחיר על היעדר מדיניות הגירה סדורה.

המאמר פורסם גם ב The Marker