מאת: חדוה ישכר, מתנדבת, חברת ועד מנהל
בואו נתנתק לרגע מהשגרה המוכרת ונדמיין חרם שהוכרז על ידי אזרחים דתיים על רשת מזון, נניח, שכמה מסניפיה פתוחים בשבת.
אפשר להניח שבעלי הרשת ישתכנעו עד מהרה לפייס את המחרימים, אולי אף על חשבון צרכניה החילונים, כדי למזער את נזקיה. האם יעלה על דעתם לתבוע פיצויים ממשלם המסים? קרוב לוודאי שלא. הם מודעים לתפקידו של חרם צרכנים ככלי אפקטיבי במאבק לשינוי חברתי, או נגד תאגידים וארגונים פוגעניים לאדם, לבעלי החיים או לסביבה. זו דרך העולם האזרחי. ואולם כשהחרם המוכרז על גופים כלכליים הוא חרם פוליטי, או מחאה על רקע לאומי, הופכים אותו מכלי לגיטימי לנשק מסוכן, ואפילו לפיגוע טרור המצדיק תביעת פיצויים מהמדינה.
כפי שפורסם באחרונה, משרד התמ"ת בוחן בקשה של התאחדות התעשיינים לפצות מפעלים שייפגעו מהחרם הפלסטיני על מוצרי ההתנחלויות. חשוב להזכיר, כי משלם המסים כבר שילם וממשיך לשלם את חלקו לבעלי עסקים שבחרו להקים את מפעליהם בהתנחלויות ובאזורי התעשייה שבקו התפר. מימונו מאפשר למדינה להגדיר אותם כאזורי עדיפות לאומית, ולמרכז ההשקעות בתמ"ת להעניק למפעלים המוקמים בהם הטבות רבות: מענקים כספיים, ארנונה נמוכה, אבטחה צמודה, קרקע במחיר אטרקטיבי ו"כוח אדם זמין", כפי שמציין, בין השאר, אתר החברה הכלכלית לפיתוח מעלה אדומים.
כוח אדם זה הוא כ-20 אלף עובדים פלסטינים בעלי אישורי העסקה, ועוד כ-10,000 עובדים המועסקים ללא היתרים. אישורי ההעסקה, או המעבר במחסומים, משמשים לא פעם את שלטונות הביטחון כאמצעי שליטה על העובד או על משפחתו ומנוצלים בידי המעסיקים להשגת שקט תעשייתי ולהשתקת תלונות. תלונותיהם השכיחות של העובדים מתייחסות לאי תשלום שכר מינימום, לאי מתן תלושים, לפיטורים שרירותיים בלי פיצויים ולהפרות בוטות של תקנות הבטיחות והגהות עד כדי סיכון בריאותם וחייהם. תאונות עבודה מדווחות רק במקרים יוצאי דופן לביטוח הלאומי, ובדרך כלל נותרים העובדים להתמודד לבדם עם תוצאות התאונה ועם השלכותיה הכלכליות.
שיטת ההעסקה המקובלת היא באמצעות קבלני משנה המשחררים את המעסיקים מאחריותם לעובדיהם. חרף פסיקת בג"ץ, שקבע כי הדין הישראלי חל על מעסיקי העובדים הפלסטינים, עיקרון השוויון בעבודה אינו מיושם בהתנחלויות. עובדי החקלאות משתכרים כ-50-60 שקל ליום עבודה של 8 שעות, ופועלי התעשייה משתכרים כ-80-120 שקל ליום עבודה.
שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, נימק את תביעתו מהרשות הפלסטינית להסרת החרם בטענה כי מפעלים רבים בהתנחלויות מעסיקים פועלים פלסטינים. ספק אם השר מודע לניצול השיטתי של העובדים ודואג שמשרדו יאכוף את דיני העבודה על מעסיקיהם. חבל שהוא נזכר בעובדים רק כשנראה שהאינטרסים הכלכליים של ישראל עומדים להיפגע.
למאמר ב"דה מארקר"
