17-01-2016

בכתבה מרואיינים עובדים המטופלים על ידי קו לעובד, לצד אנשי מקצוע שהעמותה עובדת עימם במטרה למגר את ניצול העובדים: http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2822780

הטקסט המלא של הכתבה מצ"ב.

"חברות קבלן מנצלות עובדים, נסגרות כשמצטברות תלונות – ונפתחות מחדש"

חברות קבלן מחסירות מהתשלומים לעובדים ומניחות כי אלה לא יידעו מה מגיע להם. אם הן נתפסות ונסגרות, הן עלולות לחזור בשם אחר. רק בשנה שעברה 240 חברות נחקרו על הפרת זכויות עובדים

ד' עבדה משך יותר משנתיים כמנקה בתיכון ליידי דיוויס בתל אביב. לפני כחודשיים, כשהגיעה לחודש החמישי להריונה, סיפרה על כך למעסיקיה בחברת הקבלן "וורקה". תגובת החברה לא איחרה לבוא: מכתב פיטורים. "לא הודיעו לי לפני זה כלום", אמרה ל"הארץ". "עכשיו אין לי עבודה ואין לי איך להאכיל את הילדה". עתה תובעת ד' את וורקה באמצעות ארגון "קו לעובד".

ד' לא לבד, רחוק מזה. מנתונים שהגיעו לידי "הארץ" עולה כי בשלוש השנים האחרונות הוגשו יותר מ–170 תלונות לבתי הדין לעבודה נגד חברה זו בגין סיבות שונות, לפחות 20 מהן היו של נשים שפוטרו עקב הריונן. מתברר כי לא מעט תלונות שהוגשו נגד החברה הסתיימו בהסכמי פשרה.

בקיץ נכנס לתמונה משרד הכלכלה שגם לפתחו הגיעו תלונות של עובדים באשר להפרת זכויותיהם. בחודש יולי ניתנה התראה לחברה, המעסיקה מאות בני אדם בעבודות ניקיון ותחזוקה בבתי ספר, קניונים ובנייני מגורים. לפני כחודשיים חלה עליית מדרגה והמשרד שלל את רישיונה "בשל הפרת התנאים" להחזקתו. בינתיים לא ערערה החברה על ההחלטה, אך את העובדים זה לא בהכרח מעודד. הם עדיין לא יודעים אם יקבלו את שכרם ושאר התשלומים המגיעים להם, או שמא החברה תפורק וכספיה יחולטו. פניות חוזרות ונשנות של "הארץ" לחברת וורקה לא נענו. חמור ככל שיהיה המקרה של וורקה, הוא רק דוגמה ליחסים הסבוכים שבין חברות הקבלן לעובדיהן.

בישראל יש כיום כ-56 אלף עובדי ניקיון וכ-70 אלף עובדי שמירה ואבטחה המועסקים באמצעות חברות קבלן בעלות רישיון. מגוון הדרכים שמצאו החברות כדי להרוויח כספים על חשבון עובדיהן מרשים. בשיחות עם עובדי קבלן, ארגוני עובדים ועורכי דין, עולות כמה הפרות מרכזיות, אשר חוזרות במקרים רבים: ניכויים בלתי־חוקיים מהשכר, אי־תשלום על שעות נוספות, אי העברת כספים לקרן הפנסיה, איפוס ותק, התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים ואי־תשלום דמי חג. נתונים של משרד הכלכלה שהגיעו לידי "הארץ" חושפים לראשונה את היקף התופעה: רק בשנה האחרונה נחקרו 240 חברות קבלן (מבין 800 הפועלות בישראל) אשר נבחנו בהן טענות להפרות זכויות עובדים ויותר מאלף התראות ניתנו לחברות בגין הפרות של חוקי העבודה. אותן חברות אף נקנסו בסכום כולל של שמונה וחצי מיליון שקלים.

"קוף" אחרי קבלן

ועדיין נדמה כי יש מי שלא מהססים להפר את זכויות העובדים, והשיטה די פשוטה: חברות סומכות על כך שרוב העובדים כלל לא מודעים לזכויותיהם ולכן לא יתלוננו. גם במקרים החריגים יחסית, שבהם כן נעשית פנייה — למשרד הכלכלה או לבית הדין לעבודה — גלגלי הצדק טוחנים לאט, אם בכלל. בעמותת "קו לעובד" מסבירים כי לעתים קרובות מגיעים החברה והעובד להסכם פשרה, הכולל פיצוי חלקי בלבד. "לקפח את כולם ולהתפשר רק עם מי שבא לתבוע זה מאוד רווחי", אומר עורך הדין ברק הלוי, לו ניסיון בתביעות מול חברות קבלן שונות. לדבריו, בחברות הללו יש אלפי עובדים המתחלפים אחת לכמה שנים, והן סומכות על כך שכ–80% מהם לא יתבעו. גם אם יטעו מעט בהערכה, "ו–30% יתבעו, זה עדיין משתלם להן", הוא מסביר.

צד נוסף במשוואה הוא משרד הכלכלה, שיכול לשלול רישיון של חברה. ואולם, פעמים רבות תהליך זה אורך שנים וגם כאשר נשלל הרישיון, לא אחת הבעלים פשוט פותחים חברה חדשה — שבראשה הם מציבים, לפחות באופן רשמי, בני משפחה או מקורבים. בארגוני העובדים מכנים את הבעלים הפיקטיביים הללו "קופים". נתונים חדשים של משרד הכלכלה מראים כי ב–2015 נתפסו לא פחות מ–70 בני אדם שמהם נשלל הרישיון לנהל חברה קבלנית אך הקימו (או ביקשו להקים) חברה חדשה על שם אדם אחר.

כך היה בחברת "תנופה — שירותי כוח אדם" של מוטי שחם, שרישיונה נשלל ב–2001 בשל "פגיעה מתמשכת בזכויות העובדים". אלא ששחם, או מי מטעמו, פתחו בדרכים אלו ואחרות ארבע חברות נוספות, שבתורן ניטל מהן הרישיון. בחודש נובמבר האחרון, לאחר חקירה של מינהל ההסדרה במשרד הכלכלה, הרשיע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את שחם בעבירות על חוקי עבודה וגזר עליו קנס בסך מיליון שקלים או עשרה חודשי מאסר.

שחם הודה במיוחס לו ובית הדין לעבודה קבע כי הוא עבר על חוקי עבודה, לרבות אי תשלום שכר מינימום, אי העברת ניכויים מהשכר ופיטורי אשה בחופשת לידה. "בין היתר התגלה כי שחם מנהל אשכול של חברות מבלי שהיה המנהל או הבעלים הרשום של החברות וכי לעובדים מונפקים תלושים בכל חודש מחברה אחרת, ששחם ניהל בפועל", אמרו במשרד הכלכלה והדגישו כי כל החברות שניהל שחם הפרו את חוקי העבודה. השופט דורי ספיבק, ציין בפסק הדין כי שחם סירב לשתף פעולה לאורך כל ההליך, "כאשר התנהלותו מעידה על זלזול והתחמקות מהדין".

מקרה אחר הוא זה של חברת "סופר סקיוריטי". בשנת 2008 הורשע הבעלים של החברה, יואל וג'ימה בניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלומי מס ונגזרו עליו חמישה חודשי עבודות שירות וקנס של 100 אלף שקלים. ב–2010, כאשר נדרש להוציא רישיון עסק, ניסה לרשום את החברה על שם אשתו. אך כאשר זו פנתה למשרד הכלכלה, הוא סירב בטענה כי נמסר מידע כוזב לגבי ניהולה. "בפועל מנהל אותה יואל וג'ימה, שהורשע בפלילים ונמצא בהליכי פשיטת רגל, ולגברת וג'ימה אין ניסיון ניהולי או עסקי‭,"‬ מסרו אז במשרד הכלכלה. השניים הגישו ערעור, אך שופטי בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט ליבנה, לאה גליקסמן ואילן סופר, דחו אותו. גם בית המשפט העליון לא הפך את ההחלטה.

"בפועל, כשחברה כזו מתפרקת, החובות שלה עוברים לביטוח הלאומי שמשלם לעובדים שלא קיבלו ממנה את המגיע להם, כלומר אלינו", אומר עו"ד דוד לופו. "הציבור משלם על החובות שלהם". לדבריו, "חברות הקבלן של היום נהיו מתוחכמות יותר דווקא בגלל שיש אכיפה. קל להן להיעלם כי לרוב אין להן נכסים כמעט, וכשהם פותחים את החברה שוב זה כבר לא יהיה על שם האשה או הילד, אלא על שם חבר ילדות שיעזור להם, ככה שיהיה יותר קשה לתפוס אותם".

על פי החוק, עד 2010 לא נדרש מחברות קבלן בתחומי הניקיון והשמירה רישיון כדי לפעול (בשונה מחברות כוח אדם, כמו זו שהיתה לשחם, שכבר מ–1996 חייבות ברישוי). אך מאז הן נדרשות לעמוד בתנאים מסוימים המפורטים בחוק ובתקנות. "ישנם מקרים שבהם מעסיקים שסורבו רישיון מנסים להגיש בקשות בעזרת גורמים אחרים", הסבירה ל"הארץ" רבקה מקובר, מנהלת אגף ההסדרה במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה. "זה מאבק ממושך וקשה, אבל בחלק גדול מהמקרים יש לנו הצלחות, גם בשיתוף גורמי אכיפה נוספים".

חומת תשלום

פאול, בן 68, עובד כבר שמונה שנים כמאבטח בבית הספר הניסויי בירושלים. פעם בחודש, כשמגיע תלוש המשכורת הוא דואג לוודא כי חברת הקבלן המעסיקה אותו, "חומה, ביטחון וניקיון" אכן שילמה לו את כל המגיע לו, ועד לפני כחודש הוא אכן היה משוכנע כי הכל כשורה.

"יום אחד קיבלתי מכתב מחברת הביטוח שאומרת ש'חומה' לא העבירה להם את כספי הפנסיה והביטוח שלי", אמר ל"הארץ". "אמרתי, 'איך זה יכול להיות? היה כתוב בתלוש שכן העבירו'". כעת פאול נמצא בהליכי תביעה ראשוניים נגד החברה בתקווה לקבל את כספו. עובד אחר שתבע את החברה ב–2009 בגין הפרות זכויות דומה, קיבל בהחלטת בית המשפט פיצויים בגובה אלפי שקלים בגין תשלומים שלא הועברו לו. בפסק דין של השופט דניאל גולדברג מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נקבע כי "הנתבעת לא הפרישה לקרן פנסיה את הסכומים אותם היתה חייבת להפריש על פי צו ההרחבה או ההסכם הקיבוצי בענף השמירה".

ב"קו לעובד" כבר התקבלו כ–40 תלונות בעניינה של "חומה" אותן מצאו כמוצדקות ונמצאות בהליכי תביעה שונים. ב"חומה" אומרים בתגובה כי החברה "שילמה ומשלמת את כל ההפרשות בגין תשלומי פנסיה וביטוחים אשר מגיעים לעובדים ללא עוררין ומוכנה להציג דו"ח פרטני עבור כל עובד ועובד ואת יתרות הכספים המגיעות לו ואשר נחסכו עבורו". החברה אף הדגישה כי היא מקפידה לשלם את מלוא התשלומים עבור העובדים, ו"נמצאת תחת ביקורת של רגולטורים במדינת ישראל אשר מפקחים על התשלומים והזכויות לעובדים".

הדברים הללו אינם מפתיעים את גיא (שם בדוי), בכיר בחברה המעסיקה מאות עובדי שמירה. "העובד צריך להתלונן כדי שישלמו לו. אם לא — הוא לא מקבל את הכסף", הוא אומר ומוסיף כי "אם עובד לא יודע שיש לו תקלה במשכורת ולא מסתכל מספיק טוב בתלוש השכר, הוא לא מקבל את הכסף". לדבריו, "בן אדם עובד 150–160 שעות בחודש, קורע את עצמו ולא מקבל שעות נוספות".

רוב מנהלי חברות הקבלן אליהן פנה "הארץ" ניסו להתחמק או הכחישו את הטענות המופנות נגד החברות, אך לדברי רכז תחום עובדי קבלן בעמותת "קו לעובד", מרטין וילר, "זו אותה שיטה אצל רבות מחברות הקבלן, שהבינו שזו נוסחה מנצחת". וילר מחזק את דבריו של גיא באומרו כי "מניסיוני, חברות משיבות את הכספים רק אם העובד מתלונן, או שמזמין השירות התערב, או שארגוני עובדים נכנסים לתמונה". לטענתו, גם כאשר עובדים שמתלוננים מקבלים את מלוא כספם או חלקו, "מי שעובד איתם שלא התלונן אך סובל מאותן ההפרות לא יקבל דבר".

מצעד התלונות 

גם לגבי אחת מחברות הניקיון הגדולות בישראל, ISS, התקבלו עשרות תלונות בגין הפרות לכאורה של זכויות עובדי הניקיון המועסקים דרכה באוניברסיטת תל אביב. מנתוני ארגון "כוח לעובדים", אשר עובדי הניקיון באוניברסיטה מאוגדים תחתיו, עולה כי רק בשנת 2015 התקבלו נגד החברה לפחות 50 תלונות שנמצאו מוצדקות, וכי בכל חודש מתקבלות תלונות חדשות. "כשאנחנו מקבלים את המשכורת אנחנו ישר מתחילים לחפש מה לא נתנו לנו", אומר עלי תולת, יו"ר ועד עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב, המועסק דרך החברה כבר חמש שנים וחצי. לדבריו, עובדי הניקיון באוניברסיטה כבר התרגלו למצב זה. "החודש חלק מהעובדים לא קיבלו תשלום על שעות נוספות, לחלק מהעובדים שילמו רק חצי מהמשכורת — 2,700 במקום 5,500. למה? הם לא יודעים", הוא מוסיף.

רומן קירנוס, בן 32 מבת ים שעובד באוניברסיטה כבר שנה וחצי, עבד 186 שעות בחודש נובמבר האחרון. עם זאת, בתלוש השכר הוא נוכח לגלות שקיבל תשלום רק על 93 שעות. "עבדתי כפול ממה ששילמו עליו, פשוט נתנו לי שכר רק על חצי מהימים. אמרו לי שזה ייכנס בחודש הבא אבל זה לא נכנס, מדובר פה באלפי שקלים שפשוט שכחו לתת לי".

ג', שבעבר עבד דרך החברה באוניברסיטה, טוען כי את פיצויי הפיטורים שלו, 8,500 שקלים, קיבל רק לאחר מאבק בן שנה. "עבדתי 12 שנה, אבל החליטו לא לשלם לי את מה שמגיע לי", סיפר. "במדינה הזאת צריך להילחם ולצעוק כדי לקבל מה שמגיע לך, אחרת ישימו עליך קצוץ". במקרה זה הגיעו ג' ו־ISS להסכם על סכום הכסף לו הוא זכאי. תביעה שהגיש עובד אחר של החברה, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, הסתיימה בשנת 2010 בפיצויים של יותר מעשרת אלפים שקלים.

למרות עדויות עובדים ומספר התלונות הרב שהוגש נגד ISS, לדברי מנהל מחוז המרכז בחברה, ניר מיכאלי, תנאי העסקת העובדים שונים בתכלית: "זה רחוק מלהיות המציאות", הוא אומר. "זה ממש לא נכון, אנחנו במגעים ופגישות שבועיות עם כוח לעובדים וההסתדרות עם העובדים והמסר הוא בדיוק הפוך". מטעם החברה נמסר כי היא מקפידה "באופן גורף על אכיפת זכויות עובדי החברה ובכלל זה תשלום שכר, זכויות סוציאליות שונות ואף העשרה במתן קורסים והדרכות שונים". יחד עם זאת, הדגישו שם כי "אם נפלו טעויות בעבר כמובן שהן לא נעשו בכוונה תחילה וכשהתגלו תוקנו באופן מיידי. אנו מצרים על כל טעות שנעשתה ובוודאי נקפיד שהדברים לא יחזרו". בארגון "כוח לעובדים" מאשרים כי מתקיימות פגישות עם החברה והעובדים, אך מסבירים כי המצב רחוק מלהיות אידיאלי. בנוסף, ל"הארץ" נודע כי לפני כמה ימים, לאחר שנודע לחברה על הכתבה, ערך מנהל סניף תל אביב צפון בחברה, רומן זוטייב, ביקור באוניברסיטה ושוחח עם כ–20 עובדים על הפרות בשכרם והובטח לשלם את הסכום המגיע לכל עובד.

ואולם, רכזת מטה מרכז ב"כוח לעובדים", יעל סיני, אומרת כי "ב־ISS אנחנו עדים למקרים של הפרות זכויות בסיסיות של עובדים". לדבריה, "אי תשלום פיצויי פיטורים מהווה הפרה די נפוצה בחברות קבלן. אחד המאפיינים של העבודה הקבלנית, הוא המעבר 'כסחורה' בין קבלן לקבלן". עוד היא מוסיפה כי "ברבים מהמקרים החברות יוצרות מצג שווא כאילו עובד עוזב מיוזמתו. בין היתר, על ידי התשתו והרעת תנאיו, או אי שיבוץ לעבודה לפרקי זמן ארוכים במטרה להביא להתפטרותו". סיני מוסיפה כי מעסיקים רבים לא מיידעים את העובדים כי בעת פיטורים הם זכאים להשלמת כספים בנוסף למה שנצבר בקרן הפנסיה.

בעיה רווחת נוספת היא צבירה חלקית של ימי חופשה, כאשר מעסיקים רבים נמנעים מלשלם עבור ימי החופשה ולא נוהגים לשלם דמי חג. לדברי וילר, בגלל ההתניה המחייבת עובד שעתי לעבוד יום לפני החג ויום אחריו, מעסיקים רבים נוהגים "לשחק" עם השיבוץ של העובדים במטרה למנוע מהם את דמי החג, או לחילופין משלמים, אבל פחות משווים המלא של דמי החג. ב"כוח לעובדים" מעידים כי חברות אף עושות שימוש לרעה בעובדה שרבים מעובדי הקבלן אינם יודעים קרוא וכתוב או שאינם מבינים עברית. "ההנחה של החברות היא שהעובדים לא יודעים לקרוא את תלושי השכר", אומרת סיני. "יש גם חברות שמנצלות את העובדה שחלק מהעובדות אינן יהודיות ולכן לא משלמות להן על ימי חג".

הכסף קבור בשלג

אך בכך לא מסתיימות התלאות של עובדי הקבלן. פאול אמר כי לאחר שגילה את החורים בהפקדות לפנסיה, התברר לו כי היה צריך להיות חשדן יותר. בחורף שעבר, לאחר שירד שלג בבירה, קיים שיחת חולין עם השומר השני בבית הספר. "הוא אמר לי, 'איזה יופי ראית שקיבלנו תוספת על השלג 250 שקל ליום?'", הוא סיפר. "הייתי בשוק. הבנתי שלחלק שילמו ולחלק לא. אחרי שביקשתי נתנו לי את הכסף אבל אם לא הייתי מדבר עם העובד השני, לא הייתי יודע". בחברת "חומה" אמרו בהקשר זה כי היא "שילמה את מלוא התשלומים המגיעים לעובדים אשר עבדו בשלג אשתקד".

גם לפנחס סיטבון, בן 27, יש בטן מלאה על חברת קבלן. במקרה שלו היתה זו חברת "בן ביטחון", שהעסיקה אותו באבטחת בית ספר בבירה בשנים 2012–2014. "לפני שהתחלתי לעבוד הבטיחו לי את כל ההבטחות שבעולם, שאני אקבל כסף טוב על שעות נוספות ושזו תהיה עבודה מעולה", אמר. "בפועל לא שילמו לי מספיק כסף לפנסיה, לא תשלומי חגים ושעות נוספות ולא פיצויי חגים. חייבים לי אלפי שקלים על עבודה שעשיתי ואני צריך להיאבק כדי לקבל את הכסף שמגיע לי על פי חוק". גם ב"קו לעובד" אומרים שמבדיקת תלושי השכר של סיטבון עולה כי החברה "לא הפרישה את מלוא הכספים לקרן הפנסיה והפיצויים לכל אורך שנות העסקתו של העובד, וכן החסירה מזכאותו לצבירה מלאה של ימי חופשה שנתית", וכי היא חייבת לו 6,755 שקלים.

סיטבון החליט להתקשר למוקד השכר כדי לקבל תשובות. "שלחתי מכתבים על זה שחייבים לי פיצויים מ'בן ביטחון' ואמרתם שלא חייבים לי כלום", אמר בשיחה שהקלטתה הגיעה לידי "הארץ". "איך זה הגיוני שזה הסכום שקיבלתי עם השעות שעבדתי? יש פה פער של לפחות שלוש אלף שקל". תשובת הנציגה בצדו השני של הקו: "אני מצטערת, הכל תקין, שילמו לך אפילו כמה שקלים יותר".

סיטבון לא היחיד שנאלץ להתמודד עם החברה, שעל פי אתר האינטרנט שלה מעסיקה יותר מ–1,300 עובדים. מתברר כי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כבר אישר שתי תביעות ייצוגיות נגדה, אשר נוגעות למאות עובדים שלא בוצעו הפקדות פנסיוניות לחשבונם — על אחת מהן הגישה החברה בקשת ערעור. בבן ביטחון אמרו בתגובה כי החברה עוברת ביקורות רבות "מהן עולה במובהק כי היא שומרת על זכויות עובדיה כנדרש". כמו כן ציינו שם כי החברה "רואה בעובדיה משאב מרכזי, מקפידה ושומרת על זכויותיהם ומודעת לחובתה לעשות כן. מכל מקום, הנתונים לגבי התביעות אינם נכונים ואינם משקפים את המציאות עצמה". בבן ביטחון בחרו שלא להתייחס פרטנית לטענותיו של סיטבון.

בחלק מהמקרים מעיד וילר, ישנו חשש מצד העובדים להיחשף ולהתלונן מחשש כי יפוטרו. בחודש מאי האחרון הרשיע סגן נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אילן סופר, את חברת "ביטחון אזרחי" וגזר עליה קנס של 30 אלף שקלים. זאת לאחר שהחברה פיטרה שלא כדין עובדת שהתלוננה במשרד הכלכלה על הפרת חוקי עבודה ואי תשלום דמי פדיון החופשה המגיעים לה לפי חוק. "ניתנת הגנה מיוחדת לעובד החושף מעשי שחיתויות במקום העבודה", נכתב בפסק הדין, "שנועדה לתת מענה למצב עניינים בו לא אחת, סובל העובד אשר חשף את מעשי השחיתות ממשי התנכלות אשר לעיתים מגיעים אף לכדי פיטורים".