בכל יום שעובר עובד נוסף משלם את מחיר הפקרת הבטיחות בענף הבניין. רק ביומיים האחרונים נוספו למניין הנפגעים המצמרר הרוג ופצוע אנוש שנאבק על חייו. מתחילת השנה הנוכחית נהרגו בענף הבניין 9 עובדים, ונפצעו באורח קשה עד בינוני עוד 45.
הבוקר פורסם כי בתכנית העבודה של מינהל הבטיחות לא נכללו 18 עובדים מתוך 48 אשר חייהם נגדעו במהלך השנה הקודמת בתאונות בניין. חמור לא פחות הוא האופן בו היעד השנתי למאבק בתאונות הבניין נקבע באופן שרירותי על 25 הרוגים…??? קשה לתאר את רמת הניתוק הנדרשת מהמשמעות שמסתתרת מאחורי המספרים כדי להשמיט 18 הרוגים ולהגדיר 'יעד' של עשרות הרוגים נוספים כלגיטימי. היעד היחיד שחברה מוסרית ומתוקנת צריכה לעמוד עליו הוא *אפס הרוגים*. לא מדובר באוטופיה – מדובר במדיניות – וכל יום שעובר עובד בניין נוסף משלם את המחיר על כך שהיא לא מקודמת ומיושמת.
עורכת הדין גדיר ניקולא מקו לעובד, "תאונות שהתרחשו במסגרת פעילות אינטגרלית של אתרי בנייה וגרמו למותם של עובדים – מדריסה ועד קריסה – הן חלק מתרבות הבטיחות הירודה המושרשת בשטח. נכון היה אילו היטיב משרד העבודה והרווחה להישיר מבט למציאות קשה זו ולבנות בהתאם תוכניות עבודה אפקטיביות שבאמת מסוגלות להביא לשינוי". ניקולא הוסיפה כי "18 עובדים שנגדעו חייהם בגלל תאונות עבודה נעלמו מהסטטיסטיקות של משרד העבודה ולא נספרו, אין דבר הממחיש יותר מ'ההתנערות' האומללה הזו את שקיפותם של עובדים בניין".
קראו את כתבתה של לי ירון מהארץ, "48 פועלי בניין נהרגו בשנה האחרונה – אך במשרד העבודה ספרו רק 30"
