09-05-2017

כמו כלא חולות, גם חוק הפיקדון שמפקיע חמישית משכרם של מבקשי מקלט הוא חלק מהמלחמה של המדינה נגד מהגרים ממוצא אפריקאי. האמצעים: התעמרות בכל דרך. המטרה: שיעזבו "מרצון"

מאמר דעה במגזין "שיחה מקומית"

מאת: נועה קאופמן, מנהלת תחום מבקשי מקלט ופליטים בעמותת קו לעובד

 

תיקון בחוק למניעת הסתננות מ-2014, אשר נכנס לתוקפו באחד במאי בשבוע שעבר, קובע כי משכרם של מבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה ינוכו מעתה 20 אחוזים אשר יופקדו בקרן פיקדון שתנוהל בבנק מזרחי טפחות. בנוסף לכך יפקיד המעסיק מכיסו 16 אחוזים המהווים את תשלומי הפנסיה והפיצויים שהעובדים זכאים להם. חמישית משכרם הנמוך גם כך וכן רוב הזכויות להם הם זכאים עם סיום עבודתם יסגרו בחשבון אליו לא תהיה להם גישה, ושאת הסכומים שנצברו בו יוכלו לפדות רק עם יציאתם מישראל.

ואם אין במניעת כספם לזמן לא ידוע עונש מספיק, על פי חוק הפיקדון ניתן יהיה גם לקנוס אותם מן הכספים שבחשבון אם – ביום מן הימים – כשיתבקשו לעזוב, לא ייצאו מן המדינה בזמן. אגב, מלבד פיקדון זה מבקשי המקלט גם משלמים מיסים גבוהים מאוד, הגבוהים ביותר בשוק העבודה, ועתה יוותרו בסוף החודש עם שכר הנמוך ב-30 עד 35 אחוזים ממה שהרוויחו עד היום.

ארגונים הפועלים בקרב הפליטים צופים כי מלבד התוצאות הישירות והברורות של דרדור קהילה מוחלשת לעוני, ופגיעה קשה ביכולת התקיימות של יחידים ומשפחות, תפגע גם הקהילה הסובבת את אותה אוכלוסייה, אשר גם כך נאבקת מזה שנים על משאבים מצומצמים באזורים שהוזנחו בעקביות על ידי המדינה וממשלותיה. חשוב גם להדגיש כי שוק העבודה כולו ועמו העובד הישראלי יפגעו מן החקיקה, שכן עובדים ומעסיקים רבים שיבקשו להתחמק מן התשלומים הבלתי אפשריים הללו יעבדו בשחור וימשכו את השוק כולו מטה, ותשלומי המס הגבוהים הנגבים מהם ייפסקו.

חברי הממשלה שעמלו, קידמו וחוקקו את החוק, התמקדו במי שמכונים בפיהם "מסתננים", פושעים היושבים בקרבנו ואנו מנסים להקיאם. אבל בדיקה מדוקדקת יותר של תמונת המצב בקרב קהילת המהגרים בישראל מעלה כי ישנה חלוקה ברורה המבדילה בין מי שחוקים חדשים ואכזריים מחוקקים נגדו השכם והערב, ומי שעוברים מתחת לרדאר של הממשלה, התקשורת והעין הציבורית. לא ניתן להתכחש לעובדה כי החוקים האחרונים, רובם ככולם ובאופן גורף, חוקקו נגד שחורים, מהגרים שמוצאם מאפריקה.

בישראל חיה כיום אוכלוסייה של כ-218 אלף לא ישראלים – הן בעלי אשרות זמניות ומתחדשות והן ללא אשרות כלל. מתוך אוכלוסייה זו, 844 אלף נמצאים כאן באישורה והזמנתה של ממשלת ישראל ומכונים "מהגרי עבודה" או "עובדים זרים". עוד כ-94 אלף אנשים שוהים בישראל ללא כל אשרה, ומכונים על ידי הרשויות "לא חוקיים". רשות האוכלוסין וההגירה מפלחת אותם על פי מוצא, וניתן למצוא שם (לפי סדר יורד) את תושבי המדינות הבאות: בריה"מ לשעבר, רומניה, מקסיקו, פיליפינים, הודו, תורכיה, מצרים, קולומביה, ונצואלה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, פרו ומדינות אחרות.

 

החל משנה שעברה התווספו לאוכלוסיית המהגרים בישראל כ-14 אלף מבקשי מקלט מאוקראינה וגיאורגיה, אשר בעקבות ביטול הצורך בקבלת אשרה מראש נכנסו לישראל כתיירים והגישו בקשות מקלט. כעת ישראל בודקת האם מי מהם אכן זכאי להגנה. כל אלו אינם עונים להגדרת החוק כ"מסתננים".

אם כך, מושאי החוק החדש שעבר כתיקון לחוק "ההסתננות" הם 40 אלף מבקשי המקלט, רובם המכריע מסודאן ואריתריאה, וכמה אלפים בודדים ממדינות נוספות באפריקה, שנכנסו ללא אישור דרך סיני ואוחזים באשרה, לכן לא ניתן לגרשם. מדינת ישראל מנהלת את המלחמה הגדולה והציבורית ביותר נגד חלק קטן יחסית באוכלוסיית הזרים, דווקא אלו אשר שוהים בישראל כחוק, עם אשרה המתחדשת אחת לחודשיים-שלושה (בהתאם למצב רוחם של פקידי רשות האוכלוסין המחדשים אותה). אלו אשר פשעם היחיד היה אופן כניסתם לישראל, שהוא האופן בו רובם המוחץ של מבקשי המקלט ברחבי העולם נכנסים למדינות המגינות עליהם- חציית גבולות רגלית עד למקום הבטוח ביותר בו יוכלו לקבל הגנה.

 

הון עתק על התעמרות מכוונת

מקדמי החוק טענו בפה מלא ובגאווה כי מטרת החוק היא להפעיל לחץ שיגרום ליציאה "מרצון" של מבקשי המקלט. כאן טמונה הציניות והרשעות הגדולה – שהרי ישראל יודעת לגרש. על פי נתוני רשות האוכלוסין מגורשים מישראל בממוצע 8.8 אנשים ביום. ב- 2016 לדוגמה גורשו כשלושה אחוז מתוך אוכלוסיית המהגרים השוהה בישראל ללא אשרה. אולם את מבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן ישראל נמנעת מלגרש בכפיה, מכיוון שזוהי אוכלוסייה מוגנת על פי החוק הבינלאומי, וגירושה עשוי להביא (ואף הביא בעבר למרבה הצער) לפגיעה ממשית בחירותם, גופם וחייהם. ישראל אינה רוצה להיות חתומה על גירוש בכפיה של אוכלוסייה זו, אז היא מעדיפה לממרר את חייהם עד שיעדיפו להסתכן ולצאת מישראל כדי לחפש את גורלם ועתידם במקום אחר.

כיצד היא ממררת את חייהם? ישראל כמעט ולא בודקת בקשות מקלט של אריתראים וסודאנים באופן פרטני, וודאי שאינה מאשרת בקשות אלו, ובמקביל היא שולחת את מבקשי המקלט למתקן הכליאה 'חולות' לתקופה של שנה, באופן שרירותי, ללא משפט וללא עילה. כעת היא גם מבקשת לקחת חמישית משכרם מדי חודש – וזה עובד. ב-2016 עזבו 3,246 מבקשי מקלט אריתראים וסודאנים, מספר כמעט זהה למהגרים אחרים שגורשו, אולם הוא מהווה אחוז גבוה פי שניים מסך חברי הקהילה.

ישראל משקיעה הון תועפות בתחזוק כלא ובחקיקת חוקים שנועדו להרחיק דווקא את אלו שאמנת האו"ם לפליטים מגינה עליהם, ולמעשה פועלת ללא ליאות לרוקן את חתימתה של ישראל על האמנה מתוכן. בפועל משקיעה המדינה משאבים ומאמצים אדירים בגירוש מהגרים אפריקאים, בעודה פועלת על מי מנוחות וללא דחיפות בהתנהלותה מול מהגרים לבנים.

לו הייתה מדינת ישראל משקיעה עשירית מהאנרגיות והמשאבים שהיא משקיעה בהתעמרות באוכלוסייה זו בבדיקת בקשות המקלט שלהם, שילובם בחברה ופיזורם ברחבי הארץ, היו מרוויחים מכך הן מבקשי המקלט, הן החברה הישראלית, והן כבודה האבוד של אמנת האו"ם לפליטים שנדמה שנשתכחה מלבם של היושבים בממשלה.