מה בתפריט? ניצול והלנת שכר

מאת: ליטל גרוסמן ואיתי חתם, העיר תל אביב זה קורה גם במובילות שבמסעדות ובבולטים שבבתי הקפה. האנשים שרוחצים לכם את הכלים, סוחבים בעבורכם את הסחורה ועושים אחריכם ספונג'ה הם, לרוב, מהגרי עבודה אפריקנים, רבים מהם מבקשי מקלט מדיני, שמועסקים דרך חברות קבלן למיניהן, ולעתים אף ישירות בידי המקום. בשנה האחרונה הצטברו בקו לעובד, ארגון המסייע לעובדים […]

מאת: ליטל גרוסמן ואיתי חתם, העיר תל אביב

זה קורה גם במובילות שבמסעדות ובבולטים שבבתי הקפה. האנשים שרוחצים לכם את הכלים, סוחבים בעבורכם את הסחורה ועושים אחריכם ספונג'ה הם, לרוב, מהגרי עבודה אפריקנים, רבים מהם מבקשי מקלט מדיני, שמועסקים דרך חברות קבלן למיניהן, ולעתים אף ישירות בידי המקום. בשנה האחרונה הצטברו בקו לעובד, ארגון המסייע לעובדים זרים, תלונות מצד מבקשי מקלט על הלנות שכר שיטתיות, הימנעות עקבית מתשלום והפרה סדרתית של חוקי העבודה. כל זאת לכאורה תוך ניצול מעמדם המיוחד של מבקשי המקלט, שהפיקוח על תנאי העסקתם מופקר, והם עצמם אינם מודעים לזכויותיהם. מעשרות התלונות שנתקבלו – חלקן כבר עברו לפסים משפטיים – עולה כי מדובר בתופעה רחבה שמגיעה כמעט לכל בית עסק בתחום, כולל מקומות שבהם מנהלי העבודה לא מודעים לכך שהשכר המלא שהם מעבירים לקבלן כלל לא מגיע ליעדו.

קחו למשל את איסמעיל בארי. בארי, תושב גינאה שביקש מקלט בישראל, חיכה למעלה משנה למשכורתו, עד שגורש מהארץ בלי לראות את הכסף. בארי עבד כשוטף כלים במסעדת אודאון בתל אביב במשך כחודשיים וחצי, שבעה ימים בשבוע, 12 שעות בממוצע ביום, עבור שכר לא גבוה משכר המינימום, עד שנעצר בגין שהייה לא חוקית.

בארי לא הגיע לאודאון בעצמו; אדם בשם ארז תיווך בינו לבין המסעדה. חברת טופ פרוייקטים – שבשבילה עובד ארז שמנהל את עסקי הקבלנות בלי לחשוף את שם משפחתו – היתה אחראית על תשלום המשכורות. אלא שגם אחרי שבית הדין לעבודה פסק לפני כחודשיים כי על "טופ פרויקטים א.א. בע"מ", לשלם לבארי 16,209 שקל על עבודתו – כולל שעות נוספות וימי חופשה – הכסף לא הגיע. בינתיים גורש בארי מהארץ, וספק אם אי פעם יראה את הכסף המגיע לו. יצוין כי טופ פרוייקטים, שבכתב ההגנה טענה כי בארי לא סיפק את כרטיס הנוכחות בעבודה כדי שיוכלו לשלם לו, הגישה בקשה לביטול פסק הדין מטעמים טכניים, והבעלים של אודאון מכחיש קשר לעובד בשם זה.

ארז, כמו קבלני כוח אדם נוספים הפועלים כיום בתל אביב, מנצלים את מצבם של העובדים הזרים, בעיקר מבקשי המקלט האפריקנים שהגיעו לארץ אחרי שברחו ממדינתם. הללו, משקיבלו מעמד של פליטים מהאו"ם, זכאים לעבוד ללא היתר נוסף, אלא שגם הפליטים וגם מבקשי המקלט הממתינים לקבלת מעמד פליט לא זוכים לפיקוח מצד משרד התעשייה והמסחר. בנוסף, כמו עובדים זרים אחרים, הם אינם שולטים בשפה וכלל אינם מודעים לחוקי העבודה בישראל.

רק בקו לעובד מגלים העובדים שעל פי החוק בארץ הם זכאים לתנאי העסקה זהים לאלה של אזרחי המדינה. אלא שלשם הם מגיעים כאופציה אחרונה, אחרי שלא קיבלו את שכרם ולא הצליחו להשיגו בעצמם. אז מתגלה להם הפרצוף הישראלי במלוא כיעורו. "אם הייתי נשאר במדינה שלי הייתי מת", מספר פליט מחוף השנהב, שעד היום לא קיבל שכר עבור עבודתו. "באתי לפה כדי להינצל ואני לא מצליח להבין למה מתייחסים בצורה כזאת לבן אדם שנמצא במצב כזה. זה לא מקום טוב ואני לא רוצה להישאר פה".

הקשר בין העובדים למסעדות מתבצע באמצעות הקבלנים, שמסתובבים באזורי התחנה המרכזית ודרום העיר, אזור המגורים של העובדים הזרים. חלקם אפילו מחזיקים שם משרדים מסודרים, אחרים מסתפקים בשמות פרטיים בלבד, שעוברים בין העובדים הזרים. כשאחד מהם נדרש לספק שוטף כלים למסעדה זו או אחרת, הוא מיד שולח מבקש מקלט עם הבטחה לשלם לו שכר של כ-21 שקלים לשעה בממוצע. ארז, למשל, גובה מהמסעדות 28 שקלים לשעה בעבור כל עובד אריתראי – כך עולה משיחה שבה התבקש לספק למסעדה שני עובדים. גם אם הוא מעביר לעובד 21 שקלים לשעה, עדיין מדובר ברווח נאה מבחינתו. ברם, העובדים, שלא מכירים את תנאי ההעסקה בארץ, לא ערים לכך שהמשכורת שהם יקבלו לא כוללת את התנאים הסוציאליים הבסיסיים שהחוק בארץ מחייב: שעות נוספות, יום מנוחה, החזרי נסיעות או ביטוח רפואי. חלק מהמסעדות לא מודעות לכך בעצמן, ומשלמות למתווך את שכרו המלא של העובד נוסף על העמלה שהוא גובה. במקרים אחרים מוריד המתווך את העמלה ישירות משכרו של העובד.

שניים במחיר אחד
איסמעיל בארי הוא לא היחיד שנפגע מחברת טופ פרויקטים, חברה המספקת עובדים זרים למסעדות מובילות ברחבי העיר. בתקופה האחרונה הצטברו בקו לעובד כמה תלונות של עובדים על כך שארז הלין את שכרם.

מוגאס טקלאי, שנשלח על ידי ארז לעבוד בבר באגסי שבפלורנטין, לא קיבל תשלום כלל. במקרה אחר נשלחו על ידי ארז שני עובדים, מבקשי מקלט מאריתריאה, למסעדת פועה שביפו, למרות שמנהלת המסעדה טוענת שביקשה ממנו עובד אחד בלבד. אחרי כ-12 יום שבהם עבדו שניהם בניקיון ובשטיפת כלים, פיטרה אותם מנהלת המסעדה שהבהירה להם שאת משכורתם יקבלו שניהם מארז. האחרון כמובן לא מיהר לתת את המשכורת. רק אחרי התערבות של קו לעובד שילם ארז משכורת אך לעובד אחד בלבד, בנימוק שהעובדים עצמם הסכימו לעבוד בתמורה למשכורת אחת ושזו בעיה שלהם. לאחר המקרה הזה, שוב הגיע עובד מפועה, פיצומבראן אברה שמו, שהתלונן על הלנת שכר. והתלונן שארז פיטר אותו לאחר שביקש ממנו לקבל את שכרו. בעקבות התערבות קו לעובד ובסיועה של שרון, מנהלת מסעדת פועה, שילם להם ארז את שכרם. חברת טופ פרוייקטים סירבה להתייחס לטענות נגדה. ואילו מהבאגסי נמסר בתגובה: "לנו יש חוזה מול קבלן ואנחנו דואגים שהם יקבלו את הכסף".

בעקבות הריבוי בתלונות, החליטו בקו לעובד להילחם בתופעת קבלני כוח אדם שמועסקים על ידי המסעדות. "הם פשוט מעבירים את האחריות מאחד לשני, מהמסעדה למתווך, והעובד נשאר בלי הכסף", מספרת אן סוצ'יו מקו לעובד.

למרות שזכו במשפט מול טופ פרויקטים, לא תמיד יש לקו לעובד את מי לתבוע. "יש מתווך שקוראים לו פאדי ואנחנו לא יודעים עליו כלום", היא מספרת. "הוא טוען שהוא קבלן מורשה, אבל הוא לא מוכן לתת לנו את שם החברה". לא ניתן היה להשיג את פאדי לקבלת תגובה. הפתרון שמצאו בקו לעובד הוא להפעיל לחץ על המסעדות ולהבהיר להן כי אם לא ידאגו לעובדיהם, הם לא יהססו לתבוע גם אותן בבית המשפט. כך לדוגמה כתבו מקו לעובד למסעדת פועה העובדת מול ארז, כי "כנגד אותו 'ארז', הנוהג להפנות עובדים רבים (בעיקר אפריקנים) למסעדות שונות ברחבי תל אביב והמרכז, הצטברו בקו לעובד תלונות רבות. מדובר בתלונות שעיקרן אי העברת הכספים מן המסעדות לידי העובדים".

חברה נוספת שנגדה התקבלו מספר תלונות על הלנת שכר העובדים היא חברת "בסט מגה", חברה המספקת שירותי תחזוקה וניקיון. באחד המקרים, עובד בשם דרה סאליו, שנשלח על ידי החברה לשטוף כלים בבר בלה שלומקינס, נעצר לאחר שעבד במקום כחצי שנה בגלל שפג אישור השהייה שלו בארץ. כשהתקשר מהכלא לדרוש את המשכורת על הימים שבעד עבד טרם מעצרו, אמר לו מנהל הבר כי הוא כבר שילם לחברה ושיפנה אליהם. גם סאליו עדיין לא ראה את כספו.

"זה קטע פרוץ"
לא ניתן היה להשיג את תגובת חברת בסט מגה לטענות נגדה, אולם מנהל בלה שלומקינס, גל, טען בתגובה למקרה כי דווקא מפריע לו שעובד לא קיבל את כל שכרו, אלא ש"חברות כוח אדם הן המעסיקות. אני רק עובד איתו. אנחנו משלמים לחברה הכל, אבל אני לא יכול להכריח אותם לשלם לעובד. בסוף גם החלפתי את החברה הזו, בסט מגה, בחברה אחרת, אבל היא עושה את אותו הדבר".

למה הכוונה?
"מחזיקה חלק מהמשכורת, מנכה חלק, לא משלמת. כל מי שמתעסק בתחום הזה יודע שבנוגע לעובדים הזרים זה קטע פרוץ. לי אישית אין שום אינטרס שלא לשלם לעובד שלי – ועוד עובד זול יחסית – משכורת".

אז הבעיה היא בחברות כוח אדם?
"הבעיה היא שאף אחד לא רוצה לעבוד בשטיפת כלים. העובדים הזרים הם אוכלוסייה מאוד קשה והחברות מנצלות את זה, אבל זה הדדי – הם לא מחזיקים הרבה בעבודה ומחליפים עבודה כי קשה להם. באפריקה הם היו מקבלים אולי עשרה שקלים בחודש, ופה הם מקבלים 5,000-6,000 שקלים. ברמן וטבח עובדים יותר קשה, אבל שוטפי הכלים הם ראש קטן, וחברות כוח אדם מתנהגות אליהם בהתאם".

גם לשרון, מנהלת פועה, יש דעות נחרצות בעניין האחריות על אי התשלום לעובדיה על ידי ארז. "אנחנו לא המעסיקים הישירים שלהם", היא טוענת. "העובדים האלו חייבים לעבור דרך קבלן בגלל שמדובר בפליטים של האו"ם שאין להם עדיין אישור רשמי. ארז הזה הוא קבלן בעייתי, ואני מודה שבתחום הזה יש הרבה בעיות, אבל בדקתי גם קבלנים אחרים והם בעייתיים לא פחות ממנו. מילה אחת טובה לא תשמעו ממני על ארז, אבל אני ממשיכה לעבוד איתו רק בגלל שיש לי עובד אחד שלו". אחרי כמה ימים חזרה אלינו שרון ובישרה שהפסיקה לעבוד עם ארז. "לשמחתי, אחרי שיחה עם האו"ם אמרו לי שאני יכולה להעסיק אותם באופן ישיר", היא אומרת.

"התשובה שקיבלתם מבעלי המסעדות היא לא נכונה, אבל זה מתאים להם", קובע מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת, שלום בן משה. "המעסיק חייב לשלם שכר, ביטוח לאומי וכל התנאים האחרים, ומי שלא עושה את זה – שלא יספר סיפורים. זו חובתו של המעסיק ולא של חברת כוח האדם, וכל השאר שקרים. זה שהחברות עושות מאנקי ביזנס לא פוטר את המעסיק, והוא לא יכול להסתתר מאחורי שום חברה. יש פה עניין מוסרי. זה לא משנה מה המעמד של האדם, חייבים לעשות ביטוח ולתת שכר נורמלי, ומי שלא עושה כך צריך להיענש".

מה לגבי הטענה שהם לא יכולים להעסיק ישירות מבקשי מקלט ?
 "פליט לא צריך לקבל היתר עבודה. כל מי שקיבל מעמד של פליט יכול לעבוד בכל עבודה והוא לא צריך שום היתר. גם מי שנמצא בתהליך קבלת מעמד פליט לא צריך לקבל היתר. אם אנחנו מגיעים למסעדה, אנחנו מבחינים אם זה עובד עם היתר או לא. אם הוא פליט או במעמד של פליט, המעסיק שלו לא יקבל קנס".

לא שמים על בית המשפט
מתווכים כמו ארז אמנם מספקים עובדים למסעדות בכל העיר, אך יש מסעדות שמעסיקות מבקשי מקלט באופן ישיר. אלא שגם במקרים כאלה, שבהם ההעסקה מתבצעת ללא גורם מתווך, נתקבלו בקו לעובד תלונות על עובדים שלא קיבלו תשלום על עבודתם.

מוחמד קומה מחוף השנהב עבד בקפה תל אביב כחודשיים, שמונה-עשר שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, עד שנסגר בית הקפה. את שכרו האחרון קומה כבר לא קיבל. "אחרי שסגרו את המקום התקשרתי מדי יום", מספר קומה בן ה-22 שברח מחוף השנהב, "הם אמרו שהם לא מתכוונים לשלם לי. אני לבד פה בארץ ואני צריך את הכסף הזה בשביל לאכול, לישון ולשלוח להורים באפריקה".

קומה פנה דרך עמותת קו לעובד לבית הדין לעבודה, שם טענה החברה שהפעילה את המסעדה כי הוצע לקומה חלק מהתשלום, אולם הוא סירב לקבלו. לבסוף פסק בית המשפט כי על החברה לשלם לקומה כ-6,000 שקלים, אולם גם לאחר מתן פסק הדין מיאנו בקפה תל אביב לשלם לו. הבעלים של בית הקפה, אורי אביב, אמר כי זה עניינה של החברה שהפעילה את בית הקפה, ולא נשמע מוטרד במיוחד מפסק הדין: "טוב", הוא אמר, "אז תתקשרי לבית המשפט ותגידי להם שהוא לא קיבל עדיין את הכסף".

מקום נוסף שנאלץ לשלם לעובד שלו, אבראהים בה, מבקש מקלט מגינאה, הוא בית הקפה רובינא. לפני כשלושה חודשים הגיע בה, בעזרת קו לעובד, לפשרה עם רובינא, לפיה עליהם לשלם לבה 4,000 שקלים בעבור שכר שלא שולם. אלא שהפשרה הותירה אצל בעלי המסעדה טעם רע. "אני צריך לתבוע אותו", אומר הבעלים. "הוא ברח והשאיר אותנו בלי עובד במטבח, וזה אחרי שהכשרנו אותו גם להיות טבח".

הרשימה של המסעדות שנגדן נפתח תיק בקו לעובד היא ארוכה מאוד, אולם בין השמות בולטות כמה מהמסעדות הנחשבות יותר בתל אביב, אחת מהן היא ג'ירף. נגד ג'ירף הצטברו מספר מקרים, ובהם זה של מבקש מקלט מחוף השנהב בשם סאנאסי גראמב.

גראמב עבד בסניף התל אביבי של הג'ירף ברחוב אבן גבירול במשך כשנתיים, עבור 22 שקל לשעה, מבלי שקיבל לטענתו תשלום עבור שעות נוספות. "שטפתי כלים, רצפה, פרקתי סחורה, עשיתי כל מה שהם ביקשו, עבודה פיזית קשה", מספר גראמב. אחרי שנתיים של עבודה רצופה ביקש גראמב העלאה בשכר, בקשה שעלתה לו, לדבריו, בעבודתו. לאחר כמה זמן, לדבריו, "המנהלת אמרה לנו שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים לעזוב תוך שבועיים בגלל שקל אחד לשעה", מספר גראמב בעלבון. היום, בעזרת קו לעובד, שלח גראמב מכתב לג'ירף ובו הוא דורש סכום גבוה בהרבה. מהמסעדה נמסר בתגובה כי "ג'ירף מעסיקה מאות עובדים. מזמן לזמן יש תביעות של עובדים. כל פנייה אלינו נבדקת לגופה ונענית על פי נסיבות המקרה הספציפי. כך גם במקרה של עובד זר או פליט אשר טוענים לקיפוח בשכרם. העובדים בעניינם פניתם לא פנו למנהלים הישירים עם בעיות בשכרם, ולכן איננו יכולים להתייחס למקרים ספציפיים".

נופלים בין הכיסאות
למרות שמדובר בתופעה רחבה, ולמרות שבקו לעובד הצטברו עד כה עשרות תלונות נגד מסעדות וקבלני כוח אדם, במשרד התמ"ת, שאחראי על אכיפת חוקי העבודה, מודים שלא שמעו עליה. אחת הסיבות לכך היא שאף אחד לא ממש דואג למבקשי המקלט מהרגע שהם שוחררו מהמעצר שלהם. בן משה אולי אומר ש"יש לנו עניין שהם יעבדו ולכן לא נותנים קנס למי שמעסיק ללא היתר, כי אם היינו אומרים שאם תעסיק פליט תקבל קנס, הם היו מסתובבים ברחובות". אלא שבפועל אף אחד לא מפקח על העבודה שלהם, גם לא בן משה עצמו. "הם לא נמצאים במערכת המחשוב שלנו כי הם לא מקבלי היתר לפי ההגדרה", אומר בן משה. לפיו, מבקשי מקלט הם לא עובדים זרים אלא מסתננים לארץ, ולכן הם תחת האחריות של משרד הפנים, "הוא זה שלמעשה אמור לתת להם את המעמד בישראל", הוא אומר. כשפנינו למשרד הפנים בעניין הלנת השכר של מבקשי המקלט הם אמרו לנו לפנות למשרד התמ"ת. סוצ'יו מספרת כי פנתה כמה פעמים למשרדי התמ"ת במחוז תל אביב, אולם הם אמרו לה שהמשרד לא מטפל בעניין. בעוד שעובד זר שנכנס לארץ מקבל "זכותון", ידיעון עם מידע על כל זכויות העבודה המגיעות לו על פי החוק בישראל, את מבקשי המקלט לא טורחים ליידע בדבר זכויותיהם.

"אתם צודקים אבל לנו אין שום שליטה על מבקש המקלט", אומר בן משה, "אני בכלל לא יודע עליו. לגבי הפליט, זה נכון, אין לו אבא".

אז הם נופלים בין הכסאות?
"נכון".

גם במקרה של קבלני כוח אדם המצב לא יותר מעודד. "אני לא יודע מי הן החברות האלו, אבל אין להן שום מנדט לעסוק בפליטים", פוסק בן משה. ואכן על פי משרד התמ"ת כל מי שמשמש כקבלן כוח אדם של עובדים, בעיקר זרים או לא ישראלים, חייב לקבל רישיון ממשרד התמ"ת, רישיון שמבדיקה של משרד התמ"ת לא מחזיקות בו החברות טופ פרויקטים או בסט מגה. "החברות האלו לא מורשות מטעם התמ"ת ואין להן רישיון לתווך עובדים זרים", קובעת ראש אגף הרישוי בתמ"ת, רבקה מקובר. במקרה כזה יש בכוחה של מקובר לפעול להוצאת צווי סגירה של החברות.

אלא שהמציאות יותר מורכבת. החברות הללו, שרובן רשומות כחברות המספקות שירותי ניקיון, יכולות לטעון שהן מספקות שירות ולא עובדים. במציאות של היום זה טיעון תקף, מפני שהחוק לא מחייב את החברות להחזיק ברישיון כקבלני כוח אדם ולמעשה אין פיקוח על פעולתם. "חברות שמירה וניקיון אולי לא צריכות כרגע רישיון, אבל זה לא אומר שכל מי שמחזיק סמרטוט ביד עושה עבודת ניקיון", טוען גורם נוסף במשרד התמ"ת. "השאלה היא סוג ההתקשרות ומה החברה מספקת – ניקיון או עובדים". בינתיים הדיון נותר היפותטי, מאחר שעד לפנייתנו משרד התמ"ת לא שמע על התופעה, ולכן הנושא עדיין לא נבדק. "אין לנו למי לפנות בעניין הזה", מסכמת סוצ'יו. "מתעסקים רק בסטטוס החוקי של העסקת העובדים ואף אחד לא מטפל בתנאי ההעסקה".