06-03-2014

מאת: נועה שאואר

א', מהגרת עבודה בתחום החקלאות במועצה האזורית אשכול, הגיעה לישראל לפני שלוש שנים. תחילה עבדה במושב בערבה שם חיה עם עוד 14 גברים במגורי העובדים. העובדים היו מציקים לה מידי יום, גם כי הייתה חדשה וגם כי היא אישה. יום יום הם היו מנסים להתחיל אתה בדרכים שונות ובלילות היו דופקים על דלת חדרה. כל פעם שהתקלחה הייתה מוצאת דרכים יצירתיות לנעול את הדלת בכל דרך אפשרית מלבד המנעול הרעוע שבנו העובדים על דלת המקלחת.

ואז יום אחד, סיפרה לה אחת ממהגרות העבודה במושב כי יש פיתרון לבעיה. הפתרון הוא "לקחת חבר", א' תהפוך להיות חברתו של אחד העובדים האחרים במושב, והוא בתמורה יגן עליה. כך, סיפרה לה חברתה, תהיה מוגנת במשך היום ויותר מכך, תהיה מוגנת במשך הלילה. וכך היה. א' לא התקשתה למצוא חבר, בתחום החקלאות בישראל אחוז הנשים הוא נמוך ביותר ביחס לאחוז הגברים, ומהגרות עבודה בחקלאות מהוות רק כ- 10%-15% מכלל מהגרי העבודה בחקלאות.

א' חיה עם אותו "חבר" עד שפגה תוקף הויזה שהחזיק והוא נאלץ לחזור לתאילנד. לאחר עזיבתו, הבינה א' כי כעת היא חשופה מחדש להטרדות מצד שאר הגברים במקום והחלה שוב לפחד. לאחר כמה ניסיונות לינה לבדה במגורי הגברים, היא הבינה כי לא תוכל להישאר שם לעוד זמן רב. בסופו של דבר, החליטה  לעזוב את מקום עבודתה ולחפש מקום בו תרגיש מוגנת יותר. אולי, היא חשבה, תוכל למצוא מקום עבודה שיגן עליה, שיתן לה חדר משלה, מקלחת משלה ומגורים המותאמים לה כך שלא תצטרך לפחד יותר.

לאחר שיטוטים רבים, הגיעה א' למושב באזור מועצה אזורית אשכול. שם הכירה זוג מהגרי עבודה בחקלאות אשר הסכימו להלין אותה במגוריהם ולעזור לה למצוא מעסיק ראוי. א' קיוותה שתוכל לשקם את חייה ולמצוא חקלאי שיסכים להעסיק אותה באופן חוקי ומוסדר. וכך התחילה לעבוד אצל החקלאי של אותו זוג. לילה אחד הגיע בחור זר למגוריה של א' ואיים עליה בסכין כדי שתסכים לקיים איתו יחסי מין. מתוך ייאוש ופחד, ברחה א' מהמקום והסתובבה במושב חסרת ישע. כשהגיעה לפאתי היישוב, פגשה במהגרת עבודה אחרת שהציעה לה עזרה וקיבלה אותה למגוריה המרוחקים.

בחודש מאי 2013 נפגש צוות קו לעובד עם א' בביקור במושב במועצה האזורית אשכול. במשך מספר שעות ישבנו עם א' והאזנו לסיפורה, שמענו ממנה כיצד גם כיום היא מפחדת להסתובב במושב וממעטת לצאת מאזור מגוריה החדשים, ואיך עם הזמן הבינה כי אין לה ברירה והיא תהיה חייבת לקחת חבר חדש. כזה שיגן עליה וישמור עליה מפני שאר הגברים במקום.

א' הדגישה בפנינו את חוסר האמון שלה במשטרה וסיפרה שאין לה דרך ממשית לפנות לרשויות לעזרה. "המשטרה לא תעזור לי גם ככה. הם החברים של החקלאים, הם לא יעשו פה בלאגן בשבילנו. וגם ככה אין לי איך להגיע לתחנת המשטרה, ואין לי אפילו איך לתקשר איתם. ואם אלך למשטרה? מה יקרה? אין לי איפה לישון ואין לי איפה להיות. אני תלויה בבעל הבית שלי פה, אני חייבת לעבוד…." דבריה של א' מצביעים על בעיה חמורה. לא רק שאין מי שיגן על העובדות מפני ניצול, אלא שהעובדות, אשר אינן מסוגלות בפועל לקבל עזרה והגנה מן הרשויות, נאלצות לדאוג לעצמן בדרך היחידה שנותרה להן– הן "לוקחת חבר" על מנת שזה ישמש להן כמגן. התשלום בעבור שירותי ההגנה הללו פירושו השכרת גופן של העובדות ל"שומר הראש". כך, העובדות חיות במצב קבוע של ניצול ותלות בגברים אחרים, ללא אלטרנטיבה.

על מהגרות העבודה בישראל אין מי שיגן. בשלהי 2011 פורקה יחידת סער ("סחר, עושק ורמייה") שאמורה הייתה להתמודד עם פשעים נגד זרים בישראל, בעקבות שינויים בסדרי העדיפויות של המשטרה. בזמן הקצר שפעלה, שוטרי היחידה אף קיבלו הכשרה להתמודדות עם קורבנות סחר בבני אדם, הטרדות מיניות של מהגרות עבודה וכן הכשרות שונות בנושאי רגישות רב תרבותית בעבודה מול האוכלוסיות המובאות לישראל לכאן לצרכי עבודה. לאחר פירוק היחידה, לא נותר עוד מי שיגן על העובדות (כמו גם העובדים) במצבים הרבים של הפשיעה נגדם.

לקראת יום זכויות האישה החל השבוע, אנו בקו לעובד קוראים להפסיק את התעלמות הרשויות ממצבן הקשה של הנשים מהגרות העבודה בחקלאות. עובדות אלו מוצאות עצמן לא פעם מוטרדות מינית רחוק מן העין, בנבכי המשקים החקלאיים, מועסקות בעבודות שלא לשמן הגיעו ומנוצלות הן על ידי העובדים שמסביבן והן על ידי המעסיקים. נראה שסדר העדיפויות השתנה במדינת ישראל ומצער לגלות שניצול זה אינו זוכה לטיפול או התייחסות מן הרשויות. ההפקרה של מהגרות העבודה על ידי המדינה הינה כפולה: המדינה משאירה את הנשים הרבות שמובאות לכאן, חסרות אונים ותלויות בחסדיהם של המעסיקים והעובדים שאיתן, הן מבחינת זכויותיהן כעובדות והן מבחינת זכויותיהן כנשים. במציאות כזו, המדינה היא שדוחפת את העובדות להשכיר את גופן ל"שומר ראש" במחיר כבד.

הכותבת היא רכזת תחום עובדי חקלאות בקו לעובד