03-01-2012

מאת: גלית ברקת דניאלי, מתנדבת

"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים,גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים. בכל אחד מאלה: (1)קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים. (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה" (חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988).

האומנם?

מחקרים רבים מראים כי עובדים מבוגרים מועילים יותר לארגון ובכל זאת אנו מוצאים אפליה על רקע גיל במקומות עבודה. הבעיה מחריפה לנוכח העובדה כי חוסר היכולת להשתלב בשוק העבודה מתחיל כבר מגיל 40. מרבית מחפשי העבודה נמצאים במיטב שנותיהם, בעלי ניסיון תעסוקתי, מעוניינים לעבוד, לתרום ולפרנס את משפחותיהם בכבוד. אנו מזהים כי מתקיימות שתי מגמות מקבילות שאין ביניהן הלימה: האחת, אורך החיים וגיל הפרישה עולים. השנייה, מעסיקים מורידים את רף הגיל ודורשים עובדים צעירים יותר. נראה כי אנו כחברה מקדשים את הנעורים תוך דחייתו של העובד המבוגר המבקש להשתלב בעבודה. הסוגיה הזו -אפליה וניצול על רקע גיל- היא של כולנו ואינה נחלתם של העובדים המבוגרים לבדם, הרי כולנו מתכוונים "להתבגר" ביום מן הימים.

נבקש להדגיש כי תופעת האפליה על בסיס גיל אינה מתבטאת רק באי קבלה לעבודה על רקע הגיל, אלא מקבלת ביטויים חריפים בהמשך בתנאי העבודה. אנו מזהים, דרך הפניות האנונימיות לקו-לעובד, באינטרנט, תמונה עגומה בה פגיעה קשה וניצול עובדים חריף על רקע גילם. ליתר דיוק צריך להבין כי האפשרויות של העובדים המבוגרים מצטמצמות וכך נראה אותם עובדים יותר בתחומים מסוימים. כמו כן, העובדים המבוגרים, עקב מצבם הפגיע, נוחים יותר להתייחסות של השפלה ופגיעה בכבודם. ובנוסף, קיימת ציפייה מצד המעסיקשיתפשרו גם על תנאי העסקה וגם על המגיע להם על פי חוק. הרי המעסיק חש כי "עשה להם טובה" שהותיר להם לעבוד שם.

הפניות האנונימיות המגיעות אלינו דרך האינטרנט לקו-לעובד, מטרתן לדווח על הפרת זכויות במקומות עבודה מסוימים בתקווה שנמצא את הכלים לסייע לעובדים על-אף בקשתם לשמירת אנונימיות. מסקירת התלונות האנונימיות ואחרות עולה תמונה של ניצול במשק של עובדות ועובדים מבוגרים בשל גילם. היטיבה לתאר זאת עובדת שהועסקה כקופאית בסופר באופן אנונימי:

"….לא די שאנחנו בני ה- 50+, שלמדנו והשקענו כספים בלימודי מקצוע, נאלצים כעת לחוות איך המקצועות שלמדנו מאוישים רק! על ידי צעירים/ות ומה ש"מותירים" לנו זה משרות קופאיות /סדרניות סחורה וכד' –  גם מנצלים את גילנו. בסופר זה נאמר לי שאם ברצוני להיות קופאית, ימי הלמידה (שלושה ימים) הם על חשבוני, ללא תשלום. כשאמרתי שאינני מסכימה לכך נאמר לי שיש מספיק קופאיות מנוסות. את ההכשרה הם לא מממנים. הם גם הפנו אותי לסופר שכונתי נוסף של הרשת אשר גם שם, ההכשרה עלי. "תתני קצת מעצמך" נאמר לי שם.  אני מביאה זאת לידיעתכם. זהו נושא שחובה לחקור! בכל הסופרים מהרשתות השונות, כי זו שערורייה לנצל את חוסר יכולתנו המבוגרים למצוא עבודה. זה משפיל ומעליב בנוסף לזה שזו עבירה על החוק. לאן הגענו?"

נבקש לציין כי קיימים כיום עיסוקים שנתחמו לעובדים מבוגרים. כגון: השגחה על בחינות בגרות שנעשית באמצעות חברות כוח-אדם, טיפול בקשישים, קופאיות ועובדות ניקיון. עניין נוסף ששמנו לב אליו כי מרבית הפניות היו מנשים, כך אנו עדים לאפליה כפולה על בסיס גילאי ומגדרי. חלק מהנשים הפונות מועסקות בחברות המשווקות או נותנות שירותים לנשים. רשתות המוכרות בגדים במידות גדולות ומכונים לטיפולי יופי למיניהם. בנוסף, הגיעו תלונות על יחס גרוע ואי תשלום זכויות בסיסיות. פניה אנונימית מעובד בחברה להקלטות דיונים וכנסים מגלה צורה נוספת של ניצול והוא העסקה כפרילנסרים. משלמים לעובדים מקצועיים ובעלי ניסיון כפרילנסרים 24 ₪ לשעה.  העובדים משלמים את המיסים השונים ובעלי החברות חוסכים תשלומים סוציאליים כמו דמי חגים, חופשה, הבראה פיצויים ופנסיה. המשמעות היא כי העובדים האלו מועסקים בשכר נמוך משכר המינימום בפועל.

אפליה על בסיס גיל היא תופעה בעלת השלכות שליליות רבות על החברה כולה. אפליה זו דוחקת אנשים פרודוקטיביים בעלי יכולת וניסיון עבודה לשולי החברה, פוגעת ביכולתם להשתכר ולצבור זכויות פנסיוניות, יוצרת מעגל עוני ומצוקה שמכבידים על מוסדות הרווחה העמוסים ממילא ואף פוגעת בפריון המשק והתל"ג. וכך העובדים המבוגרים מצטרפים גם הם לרשימה ארוכה של אוכלוסיות הפגיעות בשוק העבודה.

צוות אחריות חברתית: מירב נקר סדי, גלית ברקת דניאלי וחנה זהר